לא אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יֶֽחֱטָ֥א אִישׁ֙ לְרֵעֵ֔הוּ וְנָֽשָׁא־ב֥וֹ אָלָ֖ה לְהַֽאֲלֹת֑וֹ וּבָ֗א אָלָ֛ה לִפְנֵ֥י מִֽזְבַּחֲךָ֖ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ לב וְאַתָּ֣ה ׀ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֗יִם וְעָשִׂ֨יתָ֙ וְשָֽׁפַטְתָּ֣ אֶת־עֲבָדֶ֔יךָ לְהַרְשִׁ֣יעַ רָשָׁ֔ע לָתֵ֥ת דַּרְכּ֖וֹ בְּרֹאשׁ֑וֹ וּלְהַצְדִּ֣יק צַדִּ֔יק לָ֥תֶת ל֖וֹ כְּצִדְקָתֽוֹ׃ לג בְּֽהִנָּגֵ֞ף עַמְּךָ֧ יִשְׂרָאֵ֛ל לִפְנֵ֥י אוֹיֵ֖ב אֲשֶׁ֣ר יֶֽחֶטְאוּ־לָ֑ךְ וְשָׁ֤בוּ אֵלֶ֨יךָ֙ וְהוֹד֣וּ אֶת־שְׁמֶ֔ךָ וְהִתְפַּֽלְל֧וּ וְהִֽתְחַנְּנ֛וּ אֵלֶ֖יךָ בַּבַּ֥יִת הַזֶּֽה׃ לד וְאַתָּה֙ תִּשְׁמַ֣ע הַשָּׁמַ֔יִם וְסָ֣לַחְתָּ֔ לְחַטַּ֖את עַמְּךָ֣ יִשְׂרָאֵ֑ל וַהֲשֵֽׁבֹתָם֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֥ר נָתַ֖תָּ לַֽאֲבוֹתָֽם׃
֍ ֍ ֍
(לא) עתה ביקש שלמה שגם בענינים שבין אדם לחבירו תועיל התפילה בבית המקדש, אֵת אֲשֶׁר יֶחֱטָא אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וְנָשָׁא בוֹ אָלָה לְהַאֲלֹתוֹ – וישביע אותו על כך בשבועה שיש בה קללה, וכגון השבעת העדים שיבואו להעיד, או השבעת סוטה, וּבָא אָלָה לִפְנֵי מִזְבַּחֲךָ בַּבַּיִת הַזֶּה.
(לב) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְעָשִׂיתָ שתחול השבועה והקללה על הצד החייב, וְשָׁפַטְתָּ אֶת עֲבָדֶיךָ לראות מי מביניהם הוא החייב, לְהַרְשִׁיעַ רָשָׁע לָתֵת דַּרְכּוֹ בְּרֹאשׁוֹ, וּלְהַצְדִּיק צַדִּיק לָתֶת לוֹ כְּצִדְקָתוֹ.
(לג) כעת ביקש שלמה על קבלת התפילות דרך בית המקדש גם בזמן שייענשו כלל ישראל על ידי ה', בְּהִנָּגֵף עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל לִפְנֵי אוֹיֵב, ותהיה הסיבה לכך אֲשֶׁר יֶחֶטְאוּ לָךְ, ואחר שייענשו בעונש זו ויפלו לפני האויבים וְשָׁבוּ אֵלֶיךָ בתשובה, וְהוֹדוּ אֶת שְׁמֶךָ, כמודים על הרעה שהגיעה להם בצדק מחמת עוונותיהם, וְהִתְפַּלְלוּ וְהִתְחַנְּנוּ אֵלֶיךָ בַּבַּיִת הַזֶּה שתושיעם מצרתם.
(לד) וְאַתָּה תִּשְׁמַע הַשָּׁמַיִם, וְסָלַחְתָּ לְחַטַּאת עַמְּךָ יִשְׂרָאֵל, ולאחר שיצאו מגבול ארצם להילחם באויביהם, וַהֲשֵׁבֹתָם אֶל הָאֲדָמָה אֲשֶׁר נָתַתָּ לַאֲבוֹתָם, שישובו הלוחמים לבתיהם לשלום.
