(לב) וִֽ֭ירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל־עָ֑ם וּבְמוֹשַׁ֖ב זְקֵנִ֣ים יְהַלְלֽוּהוּ׃
(לג) יָשֵׂ֣ם נְהָר֣וֹת לְמִדְבָּ֑ר וּמֹצָ֥אֵי מַ֗֝יִם לְצִמָּאֽוֹן׃
(לד) אֶ֣רֶץ פְּ֭רִי לִמְלֵחָ֑ה מֵֽ֝רָעַ֗ת י֣וֹשְׁבֵי בָֽהּ׃
(לה) יָשֵׂ֣ם מִ֭דְבָּר לַֽאֲגַם־מַ֑יִם וְאֶ֥רֶץ צִ֝יָּ֗ה לְמֹצָ֥אֵי מָֽיִם׃
(לו) וַיּ֣וֹשֶׁב שָׁ֣ם רְעֵבִ֑ים וַ֝יְכֽוֹנְנ֗וּ עִ֣יר מוֹשָֽׁב׃
(לז) וַיִּזְרְע֣וּ שָׂ֭דוֹת וַיִּטְּע֣וּ כְרָמִ֑ים וַ֝יַּֽעֲשׂ֗וּ פְּרִ֣י תְבוּאָֽה׃
(לח) וַיְבָֽרְכֵ֣ם וַיִּרְבּ֣וּ מְאֹ֑ד וּ֝בְהֶמְתָּ֗ם לֹ֣א יַמְעִֽיט׃
(לט) וַיִּמְעֲט֥וּ וַיָּשֹׁ֑חוּ מֵעֹ֖צֶר רָעָ֣ה וְיָגֽוֹן׃
(מ) שֹׁפֵ֣ךְ בּ֭וּז עַל־נְדִיבִ֑ים וַ֝יַּתְעֵ֗ם בְּתֹ֣הוּ לֹא־דָֽרֶךְ׃
(מא) וַיְשַׂגֵּ֣ב אֶבְי֣וֹן מֵע֑וֹנִי וַיָּ֥שֶׂם כַּ֝צֹּ֗אן מִשְׁפָּחֽוֹת׃
(מב) יִרְא֣וּ יְשָׁרִ֣ים וְיִשְׂמָ֑חוּ וְכָל־עַ֝וְלָ֗ה קָ֣פְצָה פִּֽיהָ׃
(מג) מִֽי־חָכָ֥ם וְיִשְׁמָר־אֵ֑לֶּה וְ֝יִתְבּֽוֹנְנ֗וּ חַֽסְדֵ֥י יְהוָֽה׃
(לב) וִירוֹמְמוּהוּ בִּקְהַל עָם – בפני המון העם, שאינם מכירים את מעשי ה', הרי ה' הוא מרומם בעיניהם בלא שיבינו את דרכיו, וּבְמוֹשַׁב זְקֵנִים – בפני תלמידי חכמים, המכירים את דרכי ה' והנהגותיו, יְהַלְלוּהוּ על מעשיו הגלויים, שהם המבינים ויודעים את עניינם.
(לג) לאחר שתיאר את השגחת ה' על אנשים פרטיים, מתאר עתה את השגחת ה' הכללית על עמים ומדינות, כי לעיתים נראה שה' יָשֵׂם נְהָרוֹת לְמִדְבָּר, וּמֹצָאֵי מַיִם – מקום שהיו בו מעיינות מים, יְיַבֵּש אותם וישים את מקומם לְצִמָּאוֹן.
(לד) ומחמת כן תהיה אֶרֶץ פְּרִי לִמְלֵחָה, וכל זה יהיה כעונש, מֵרָעַת יוֹשְׁבֵי בָהּ.
(לה) וכן נראה בהיפך, כאשר יָשֵׂם ה' מקום מִדְבָּר לַאֲגַם מַיִם, וְאֶרֶץ צִיָּה, שהיא יבשה יותר מהמדבר, יָשֵׂם לְמֹצָאֵי מָיִם.
(לו) וַיּוֹשֶׁב שָׁם בני אדם רְעֵבִים, וַיְכוֹנְנוּ שם עִיר מוֹשָׁב.
(לז) וַיִּזְרְעוּ שָׂדוֹת, וַיִּטְּעוּ כְרָמִים, וַיַּעֲשׂוּ פְּרִי תְבוּאָה.
(לח) וַיְבָרְכֵם בעיר המושב שכוננו שם, וַיִּרְבּוּ מְאֹד בבנים ובנות, וּבְהֶמְתָּם לֹא יַמְעִיט.
(לט) וַיִּמְעֲטוּ – ולפעמים יקרה שיֵהרגו רבים מאד ויתמעטו יושבי המקום, וַיָּשֹׁחוּ – והמעטים הנותרים ילכו שחוחים מרוב צער, ויהיה זה מֵעֹצֶר רָעָה – כאשר יכבוש אותם מושל רע (ו'עוצר' הוא כמו יורש עצר, כלומר מושל ותופס שלטון), וְיָגוֹן – ויהיה זה יגון לנותרים בחיים באותו מקום.
(מ) כי אותו מושל רע שֹׁפֵךְ הנהגה של בּוּז עַל נְדִיבִים – על העשירים, להרוג רבים מהם, וַיַּתְעֵם בְּתֹהוּ לֹא דָרֶךְ – הוליך את העשירים הנותרים בגולה.
(מא) וַיְשַׂגֵּב אֶבְיוֹן מֵעוֹנִי – ואת האביונים והעניים העלה לגדולה ונתן להם נכסים רבים, וַיָּשֶׂם כַּצֹּאן מִשְׁפָּחוֹת – ואותם משפחות של עניים פרו ורבו כצאן, ודבר כזה אירע בזמן נבוכדנצר, שהרג והגלה את העשירים שבארץ ישראל, ואת דלת הארץ השאיר ונתן להם כרמים ושדות.
(מב) יִרְאוּ זאת יְשָׁרִים, ההולכים בדרך ישרה, וְיִשְׂמָחוּ, כי יבינו מכך שכל הנעשה בעולם הוא בהשגחת ה', וְכָל עַוְלָה קָפְצָה פִּיהָ – אך עושי העולה יסגרו את פיהם מלדבר, כי יראו שה' מנהיג את העולם בהנהגה של שכר ועונש, ויֵדעו שהם עתידים להענש על מעשיהם.
(מג) מִי הוא החָכָם, שקיבל את חוקי החכמה של התורה, וְיִשְׁמָר – ישים לבו לדברים אֵלֶּה, כי מזה יהיה לו מופת ואות להשגחת ה' בעולם, וְיִתְבּוֹנְנוּ חַסְדֵי יְיָ, לדעת שאין העולם מופקר למעשי בני האדם שינהגו בו כרצונם, אלא הכל נעשה בהשגחת ה' ובחסדיו.
