ח לָכֵ֖ן שִׁמְע֣וּ הַגּוֹיִ֑ם וּדְעִ֥י עֵדָ֖ה אֶת־אֲשֶׁר־בָּֽם׃ יט שִׁמְעִ֣י הָאָ֔רֶץ הִנֵּ֨ה אָֽנֹכִ֜י מֵבִ֥יא רָעָ֛ה אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה פְּרִ֣י מַחְשְׁבוֹתָ֑ם כִּ֤י עַל־דְּבָרַי֙ לֹ֣א הִקְשִׁ֔יבוּ וְתֽוֹרָתִ֖י וַיִּמְאֲסוּ־בָֽהּ׃ כ לָמָּה־זֶּ֨ה לִ֤י לְבוֹנָה֙ מִשְּׁבָ֣א תָב֔וֹא וְקָנֶ֥ה הַטּ֖וֹב מֵאֶ֣רֶץ מֶרְחָ֑ק עֹלֽוֹתֵיכֶם֙ לֹ֣א לְרָצ֔וֹן וְזִבְחֵיכֶ֖ם לֹא־עָ֥רְבוּ לִֽי׃ כא לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנְנִ֥י נֹתֵ֛ן אֶל־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה מִכְשֹׁלִ֑ים וְכָ֣שְׁלוּ בָ֠ם אָב֨וֹת וּבָנִ֥ים יַחְדָּ֛ו שָׁכֵ֥ן וְרֵע֖וֹ וְאָבָֽדוּ׃
֍֍֍
(יח) לָכֵן שִׁמְעוּ הַגּוֹיִם אשר התמנו ונשלחו על ידי ה' להעניש את ישראל, וּדְעִי עֵדָה אֶת אֲשֶׁר בָּם – את מה שהתריתי בהם שיחזרו בתשובה, ועל ידי זה תדעו שלא נענשו בחינם וללא אזהרה.
(יט) שִׁמְעִי הָאָרֶץ, הִנֵּה אָנֹכִי מֵבִיא רָעָה אֶל הָעָם הַזֶּה, פְּרִי מַחְשְׁבוֹתָם – בסיבת התפקרותם, שחושבים הם מחשבות כפירה ומינות, כִּי עַל דְּבָרַי אשר ביד הנביאים לֹא הִקְשִׁיבוּ, וְתוֹרָתִי, מלבד שלא הקשיבו לדברי התורה לקיימם, וַיִּמְאֲסוּ בָהּ – היתה התורה שנואה בעיניהם.
(כ) ועתה שואל את ישראל, מאחר ומאסתם בדברי התורה, לָמָּה זֶּה לִי לְבוֹנָה מִשְּׁבָא תָבוֹא – למה תביאו משבא הרחוקה את הלבונה, להקטירה לפני כדרך שמקטירים אותה שם, וְקָנֶה הַטּוֹב הבאתם מֵאֶרֶץ מֶרְחָק, להקריב לפני דברים שדרך להקריב לעבודה זרה, ומדוע אתם עושים מצוות חדשות שלא נצטוויתם בהם, והרי אפילו עֹלוֹתֵיכֶם, שאתם חייבים בהם, לֹא לְרָצוֹן לפני, וְזִבְחֵיכֶם לֹא עָרְבוּ לִי.
(כא) לָכֵן, כיון שלא קיבלתם ולא קיימתם את מצוות ה', כֹּה אָמַר ה', הִנְנִי נֹתֵן אֶל הָעָם הַזֶּה מִכְשֹׁלִים, וְכָשְׁלוּ בָם אָבוֹת וּבָנִים יַחְדָּו, שָׁכֵן וְרֵעוֹ וְאָבָדוּ.
