כב כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְהוָ֔ה הִנֵּ֛ה עַ֥ם בָּ֖א מֵאֶ֣רֶץ צָפ֑וֹן וְג֣וֹי גָּד֔וֹל יֵע֖וֹר מִיַּרְכְּתֵי־אָֽרֶץ׃ כג קֶ֣שֶׁת וְכִיד֞וֹן יַֽחֲזִ֗יקוּ אַכְזָרִ֥י הוּא֙ וְלֹ֣א יְרַחֵ֔מוּ קוֹלָם֙ כַּיָּ֣ם יֶֽהֱמֶ֔ה וְעַל־סוּסִ֖ים יִרְכָּ֑בוּ עָר֗וּךְ כְּאִישׁ֙ לַמִּלְחָמָ֔ה עָלַ֖יִךְ בַּת־צִיּֽוֹן׃ כד שָׁמַ֥עְנוּ אֶת־שָׁמְע֖וֹ רָפ֣וּ יָדֵ֑ינוּ צָרָה֙ הֶֽחֱזִקַ֔תְנוּ חִ֖יל כַּיּֽוֹלֵדָֽה׃ כה אַל־תֵּֽצְאוּ֙ הַשָּׂדֶ֔ה וּבַדֶּ֖רֶךְ אַל־תֵּלֵ֑כוּ כִּ֚י חֶ֣רֶב לְאֹיֵ֔ב מָג֖וֹר מִסָּבִֽיב׃
֍֍֍
(כב) כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה עַם בָּא מֵאֶרֶץ צָפוֹן, והם הכשדים, וְגוֹי גָּדוֹל יֵעוֹר מִיַּרְכְּתֵי אָרֶץ – ומחמת שיבואו הכשדים יתעוררו עמים רבים לבוא מכל קצוות העולם, להלחם בירושלים.
(כג) קֶשֶׁת וְכִידוֹן, שהם שני מיני כלי נשק יַחֲזִיקוּ, אַכְזָרִי הוּא בטבעו וְלֹא יְרַחֵמוּ. קוֹלָם כַּיָּם יֶהֱמֶה להפיל פחד על שומעיהם, וְעַל סוּסִים יִרְכָּבוּ, שהם מסוכנים יותר, ולא יהיה זה סוס רגיל, אלא הסוס יהיה עָרוּךְ כְּאִישׁ לַמִּלְחָמָה, וביאתם לא תהיה במקרה, אלא כל מטרתם תהיה לעלות עָלַיִךְ למלחמה, בַּת צִיּוֹן.
(כד) שָׁמַעְנוּ אֶת שָׁמְעוֹ ומיד רָפוּ יָדֵינוּ, ולא עשינו דבר, מתוך יאוש, ואחר כך בעת המצור צָרָה הֶחֱזִקַתְנוּ, וכאשר הובקעה העיר, חִיל – אחזתנו חלחלה ורעד כַּיּוֹלֵדָה, ואז ברחו מהעיר המלך והשרים.
(כה) אך מייעץ ואומר להם, אַל תֵּצְאוּ הַשָּׂדֶה, וּבַדֶּרֶךְ – בתוך דרכי העיר אַל תֵּלֵכוּ. והטעם שלא יצאו לשדה, כִּי חֶרֶב לְאֹיֵב, וישיגכם שם, ואל תלכו בדרכי העיר, כיון שכבר מָגוֹר – פחד ואימה נמצאים מִסָּבִיב לדירתכם, כי האויב מוכן שם להלחם.
