א הַדָּבָר֙ אֲשֶׁ֣ר הָיָ֣ה אֶֽל־יִרְמְיָ֔הוּ מֵאֵ֥ת יְהוָ֖ה לֵאמֹֽר׃ ב עֲמֹ֗ד בְּשַׁ֨עַר֙ בֵּ֣ית יְהוָ֔ה וְקָרָ֣אתָ שָּׁ֔ם אֶת־הַדָּבָ֖ר הַזֶּ֑ה וְאָֽמַרְתָּ֞ שִׁמְע֣וּ דְבַר־יְהוָ֗ה כָּל־יְהוּדָה֙ הַבָּאִים֙ בַּשְּׁעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֖ת לַֽיהוָֽה׃ ג כֹּֽה־אָמַ֞ר יְהוָ֤ה צְבָאוֹת֙ אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל הֵיטִ֥יבוּ דַרְכֵיכֶ֖ם וּמַֽעַלְלֵיכֶ֑ם וַֽאֲשַׁכְּנָ֣ה אֶתְכֶ֔ם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ ד אַל־תִּבְטְח֣וּ לָכֶ֔ם אֶל־דִּבְרֵ֥י הַשֶּׁ֖קֶר לֵאמֹ֑ר הֵיכַ֤ל יְהוָה֙ הֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה הֵיכַ֥ל יְהוָ֖ה הֵֽמָּה׃
֍֍֍
פרק ז (א) הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה', לֵאמֹר.
(ב) עֲמֹד בְּשַׁעַר בֵּית ה', כי הנבואה הזו נאמרה לאותם שבאים לבית המקדש להקריב קרבנות, וְקָרָאתָ שָּׁם אֶת הַדָּבָר הַזֶּה. וְאָמַרְתָּ, שִׁמְעוּ דְבַר ה' כָּל יְהוּדָה הַבָּאִים בַּשְּׁעָרִים הָאֵלֶּה, לְהִשְׁתַּחֲוֹת לַה', וחושבים שהקרבנות וההשתחוויה הם העיקר הרצוי לפני ה'.
(ג) כֹּה אָמַר ה' צְבָאוֹת אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, לא המעשה החיצוני של הביאה לעזרה זהו הדבר הרצוי, אלא המעשים הטובים הם תנאי אל הכניסה לעזרה, ולכן, הֵיטִיבוּ דַרְכֵיכֶם וּמַעַלְלֵיכֶם, וַאֲשַׁכְּנָה אֶתְכֶם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
(ד) אַל תִּבְטְחוּ לָכֶם אֶל דִּבְרֵי הַשֶּׁקֶר של נביאי השקר, המרגיעים אתכם לֵאמֹר, הֵיכַל ה' הוא הֵיכַל ה' מצד עצמו, ומחמת קדושתו העצמית הוא היכל ה', אין הדבר כן, אלא הֵיכַל ה' הֵמָּה – ישראל הם ההיכל האמיתי של ה', ועל ידי כן ישכון ה' בהיכלו הגשמי, שהוא בית המקדש.
