י וַיְהִ֗י מִקְצֵה֙ עֶשְׂרִ֣ים שָׁנָ֔ה אֲשֶׁר־בָּנָ֥ה שְׁלֹמֹ֖ה אֶת־שְׁנֵ֣י הַבָּתִּ֑ים אֶת־בֵּ֥ית ה֖' וְאֶת־בֵּ֥ית הַמֶּֽלֶךְ׃ יא חִירָ֣ם מֶֽלֶךְ־צֹ֠ר נִשָּׂ֨א אֶת־שְׁלֹמֹ֜ה בַּֽעֲצֵי֩ אֲרָזִ֨ים וּבַֽעֲצֵ֧י בְרוֹשִׁ֛ים וּבַזָּהָ֖ב לְכָל־חֶפְצ֑וֹ אָ֡ז יִתֵּן֩ הַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֤ה לְחִירָם֙ עֶשְׂרִ֣ים עִ֔יר בְּאֶ֖רֶץ הַגָּלִֽיל׃ יב וַיֵּצֵ֤א חִירָם֙ מִצֹּ֔ר לִרְאוֹת֙ אֶת־הֶ֣עָרִ֔ים אֲשֶׁ֥ר נָֽתַן־ל֖וֹ שְׁלֹמֹ֑ה וְלֹ֥א יָֽשְׁר֖וּ בְּעֵינָֽיו׃ יג וַיֹּ֕אמֶר מָ֚ה הֶֽעָרִ֣ים הָאֵ֔לֶּה אֲשֶׁר־נָתַ֥תָּה לִּ֖י אָחִ֑י וַיִּקְרָ֤א לָהֶם֙ אֶ֣רֶץ כָּב֔וּל עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יד וַיִּשְׁלַ֥ח חִירָ֖ם לַמֶּ֑לֶךְ מֵאָ֥ה וְעֶשְׂרִ֖ים כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃
֍ ֍ ֍
(י) וַיְהִי מִקְצֵה [-בסוף] עֶשְׂרִים שָׁנָה, אחרי אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה אֶת שְׁנֵי הַבָּתִּים, אֶת בֵּית ה' וְאֶת בֵּית הַמֶּלֶךְ.
(יא) חִירָם מֶלֶךְ צֹר, נִשָּׂא אֶת שְׁלֹמֹה – היה נותן 'מַשְׂאֵת', מתנות לשלמה, בַּעֲצֵי אֲרָזִים וּבַעֲצֵי בְרוֹשִׁים וּבַזָּהָב, לְכָל חֶפְצוֹ. ושלמה התחייב לתת לו כנגד זה עשרים אלף כור חיטים ועשרים אלף כור שמן [כמבואר לעיל פ"ה פסוק כ"ה], אָז יִתֵּן הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה לְחִירָם עֶשְׂרִים עִיר בְּאֶרֶץ הַגָּלִיל, ולא נתנם לו במתנה גמורה [שדבר זה אסור לפי התורה, לתת מערי ישראל למלך גוי], אלא שיעבד לו את הערים הללו שהיו מבורכות בתבואה ובעצי זית, שיטול מהם את החיטים והשמן שהתחייב שלמה לתת לו מידי שנה בשנה.
(יב) וַיֵּצֵא חִירָם מִצֹּר לִרְאוֹת אֶת הֶעָרִים אֲשֶׁר נָתַן לוֹ שְׁלֹמֹה, לראות אם אכן יוכל להוציא מהם כמות כזו של חיטים ושמן, וְלֹא יָשְׁרוּ הערים בְּעֵינָיו.
(יג) וַיֹּאמֶר חירם לשלמה, מָה הֶעָרִים הָאֵלֶּה אֲשֶׁר נָתַתָּה לִּי, אָחִי, הרי אינם יכולים להוציא תבואה ושמן די הצורך, וַיִּקְרָא לָהֶם אֶרֶץ כָּבוּל [-ארץ חול, שאינה מוציאה פירות] עַד הַיּוֹם הַזֶּה, ואז קיבל שלמה מחירם את הערים הללו, והושיב שם מבני ישראל שיעבדו בהם, ויוציאו את התבואה והשמן הנדרשים לשולחם לחירם מלך צור, כפי שהסכימו ביניהם.
(יד) ובתמורה לכך, וַיִּשְׁלַח חִירָם לַמֶּלֶךְ מֵאָה וְעֶשְׂרִים כִּכַּר זָהָב בכל שנה ושנה.
