יא וְגַם֙ אֳנִ֣י חִירָ֔ם אֲשֶׁר־נָשָׂ֥א זָהָ֖ב מֵֽאוֹפִ֑יר הֵבִ֨יא מֵֽאֹפִ֜יר עֲצֵ֧י אַלְמֻגִּ֛ים הַרְבֵּ֥ה מְאֹ֖ד וְאֶ֥בֶן יְקָרָֽה׃ יב וַיַּ֣עַשׂ הַ֠מֶּלֶךְ אֶת־עֲצֵ֨י הָֽאַלְמֻגִּ֜ים מִסְעָ֤ד לְבֵית־ה֙' וּלְבֵ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וְכִנֹּר֥וֹת וּנְבָלִ֖ים לַשָּׁרִ֑ים לֹ֣א בָא־כֵ֞ן עֲצֵ֤י אַלְמֻגִּים֙ וְלֹ֣א נִרְאָ֔ה עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה׃ יג וְהַמֶּ֨לֶךְ שְׁלֹמֹ֜ה נָתַ֣ן לְמַֽלְכַּת־שְׁבָ֗א אֶת־כָּל־חֶפְצָהּ֙ אֲשֶׁ֣ר שָׁאָ֔לָה מִלְּבַד֙ אֲשֶׁ֣ר נָֽתַן־לָ֔הּ כְּיַ֖ד הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַתֵּ֛פֶן וַתֵּ֥לֶךְ לְאַרְצָ֖הּ הִ֥יא וַֽעֲבָדֶֽיהָ׃ יד וַֽיְהִי֙ מִשְׁקַ֣ל הַזָּהָ֔ב אֲשֶׁר־בָּ֥א לִשְׁלֹמֹ֖ה בְּשָׁנָ֣ה אֶחָ֑ת שֵׁ֥שׁ מֵא֛וֹת שִׁשִּׁ֥ים וָשֵׁ֖שׁ כִּכַּ֥ר זָהָֽב׃ טו לְבַד֙ מֵֽאַנְשֵׁ֣י הַתָּרִ֔ים וּמִסְחַ֖ר הָרֹֽכְלִ֑ים וְכָל־מַלְכֵ֥י הָעֶ֖רֶב וּפַח֥וֹת הָאָֽרֶץ׃ טז וַיַּ֨עַשׂ הַמֶּ֧לֶךְ שְׁלֹמֹ֛ה מָאתַ֥יִם צִנָּ֖ה זָהָ֣ב שָׁח֑וּט שֵֽׁשׁ־מֵא֣וֹת זָהָ֔ב יַֽעֲלֶ֖ה עַל־הַצִּנָּ֥ה הָֽאֶחָֽת׃ יז וּשְׁלֹשׁ־מֵא֤וֹת מָֽגִנִּים֙ זָהָ֣ב שָׁח֔וּט שְׁלֹ֤שֶׁת מָנִים֙ זָהָ֔ב יַֽעֲלֶ֖ה עַל־הַמָּגֵ֣ן הָֽאֶחָ֑ת וַיִּתְּנֵ֣ם הַמֶּ֔לֶךְ בֵּ֖ית יַ֥עַר הַלְּבָנֽוֹן׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְגַם אֳנִי [-האניות של] חִירָם אֲשֶׁר נָשָׂא זָהָב מֵאוֹפִיר, הֵבִיא מֵאֹפִיר עֲצֵי אַלְמֻגִּים [-עצים יקרים ומיוחדים הגדלים בחלק מהימים] הַרְבֵּה מְאֹד, וְאֶבֶן יְקָרָה.
(יב) הגם שעצי האלמוגים היו נדירים ויקרים מאד, היה לשלמה המלך ריבוי גדול מהם, וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ אֶת עֲצֵי הָאַלְמֻגִּים מִסְעָד – מסילה להלך בה לְבֵית ה', וּלְבֵית הַמֶּלֶךְ, וְכִנֹּרוֹת וּנְבָלִים לַשָּׁרִים, לֹא בָא כֵן – לא היתה כמות כזו של עֲצֵי אַלְמֻגִּים, וְלֹא נִרְאָה כן עַד הַיּוֹם הַזֶּה.
(יג) וְהַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה נָתַן לְמַלְכַּת שְׁבָא אֶת כָּל חֶפְצָהּ אֲשֶׁר שָׁאָלָה, מדברים אשר ראתה באוצרות המלוכה, וחפצה בהם, מִלְּבַד אֲשֶׁר נָתַן לָהּ מתנות כְּיַד הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַתֵּפֶן וַתֵּלֶךְ מיד לְאַרְצָהּ, הִיא וַעֲבָדֶיהָ, כלומר, לא היתה הליכתה למקומות שונים וביניהם הגיעה גם לירושלים, אלא כל הליכתה היתה רק לראות את חכמת שלמה, וכשעזבה את מקום מלכותו חזרה מיד לביתה.
(יד) וַיְהִי מִשְׁקַל הַזָּהָב אֲשֶׁר בָּא לִשְׁלֹמֹה בְּשָׁנָה אֶחָת, שֵׁשׁ מֵאוֹת שִׁשִּׁים וָשֵׁשׁ כִּכַּר זָהָב.
(טו) לְבַד מֵאַנְשֵׁי הַתָּרִים – מלבד הרווחים שהיו נכנסים לאוצר המלכות מהסוחרים הגדולים התרים במדינות להביא סחורות ממקום למקום, וּמִסְחַר הָרֹכְלִים הקטנים יותר, שמכל הסחורות הללו היה ניתן למלכות סכומים קצובים, וְכָל מַלְכֵי הָעֶרֶב וּפַחוֹת הָאָרֶץ, שהיו מביאים מנחה למלך שלמה.
(טז) וַיַּעַשׂ הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה מָאתַיִם צִנָּה [-מגן מיוחד השומר על הלוחם משלשת צדדיו] זָהָב שָׁחוּט – זהב מיוחד ויקר, אף שבדרך כלל עושים את המגינים מברזל, לרוב עושרו עשאם שלמה מזהב, שֵׁשׁ מֵאוֹת דינרי זָהָב יַעֲלֶה עַל הַצִּנָּה הָאֶחָת.
(יז) וּשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מָגִנִּים – המגינים על הלוחם רק מצד אחד, עשאם שלמה זָהָב שָׁחוּט, שְׁלֹשֶׁת מָנִים זָהָב יַעֲלֶה עַל הַמָּגֵן הָאֶחָת, וַיִּתְּנֵם הַמֶּלֶךְ בֵּית יַעַר הַלְּבָנוֹן.
