פרק ז א בְּ֭נִי שְׁמֹ֣ר אֲמָרָ֑י וּ֝מִצְוֹתַ֗י תִּצְפֹּ֥ן אִתָּֽךְ׃ ב שְׁמֹ֣ר מִצְוֹתַ֣י וֶֽחְיֵ֑ה וְ֝תֽוֹרָתִ֗י כְּאִישׁ֥וֹן עֵינֶֽיךָ׃ ג קָשְׁרֵ֥ם עַל־אֶצְבְּעֹתֶ֑יךָ כָּ֝תְבֵ֗ם עַל־ל֥וּחַ לִבֶּֽךָ׃
֍ ֍ ֍
פרק ז (א) בְּנִי, שְׁמֹר אֲמָרָי – את האמונות והדעות האמורות בתורה, וּמִצְוֹתַי המעשיות, שהם כציווי שמצוה האדון את עבדו והאב את בנו, תִּצְפֹּן אִתָּךְ – תשמור בלבך, שלא תשכחם.
(ב) שְׁמֹר לקיים את מִצְוֹתַי, וֶחְיֵה. וְתוֹרָתִי תהיה כְּאִישׁוֹן עֵינֶיךָ, שעל ידה תראה את הדרך הנכונה, וכמו ששומר האדם על עיניו כיון שיודע שבלעדיהם לא יראה מאומה, כך תשמור את התורה, כי היא העין השכלית והרוחנית שלך, שעל ידה תראה את האור האמיתי.
(ג) וצריך שהמעשים והמחשבות יהיו רק על פי התורה, ולכן קָשְׁרֵם עַל אֶצְבְּעֹתֶיךָ, שכל מעשה שתעשה באצבעותיך יהיה על פי התורה, כָּתְבֵם עַל לוּחַ לִבֶּךָ, שכל מחשבה שיש בלבך תהיה כפי דרכי החכמה, כי הלב הוא המושל על הנפש, ועל ידי שתצייר בלבך ציורי חכמה טובים, תשבית את ציורי התאוות העולים בלב.
