ה וַיֹּ֤אמֶר בֹּ֨עַז֙ לְנַֽעֲר֔וֹ הַנִּצָּ֖ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֑ים לְמִ֖י הַנַּֽעֲרָ֥ה הַזֹּֽאת׃ ו וַיַּ֗עַן הַנַּ֛עַר הַנִּצָּ֥ב עַל־הַקּֽוֹצְרִ֖ים וַיֹּאמַ֑ר נַֽעֲרָ֤ה מֽוֹאֲבִיָּה֙ הִ֔יא הַשָּׁ֥בָה עִֽם־נָעֳמִ֖י מִשְּׂדֵ֥י מוֹאָֽב׃ ז וַתֹּ֗אמֶר אֲלַקֳּטָה־נָּא֙ וְאָֽסַפְתִּ֣י בָֽעֳמָרִ֔ים אַֽחֲרֵ֖י הַקּֽוֹצְרִ֑ים וַתָּב֣וֹא וַֽתַּעֲמ֗וֹד מֵאָ֤ז הַבֹּ֨קֶר֙ וְעַד־עַ֔תָּה זֶ֛ה שִׁבְתָּ֥הּ הַבַּ֖יִת מְעָֽט׃ ח וַיֹּאמֶר֩ בֹּ֨עַז אֶל־ר֜וּת הֲל֧וֹא שָׁמַ֣עַתְּ בִּתִּ֗י אַל־תֵּֽלְכִי֙ לִלְקֹט֙ בְּשָׂדֶ֣ה אַחֵ֔ר וְגַ֛ם לֹ֥א תַֽעֲבוּרִ֖י מִזֶּ֑ה וְכֹ֥ה תִדְבָּקִ֖ין עִם־נַֽעֲרֹתָֽי׃ ט עֵינַ֜יִךְ בַּשָּׂדֶ֤ה אֲשֶׁר־יִקְצֹרוּן֙ וְהָלַ֣כְתְּ אַֽחֲרֵיהֶ֔ן הֲל֥וֹא צִוִּ֛יתִי אֶת־הַנְּעָרִ֖ים לְבִלְתִּ֣י נָגְעֵ֑ךְ וְצָמִ֗ת וְהָֽלַכְתְּ֙ אֶל־הַכֵּלִ֔ים וְשָׁתִ֕ית מֵֽאֲשֶׁ֥ר יִשְׁאֲב֖וּן הַנְּעָרִֽים׃
֍ ֍ ֍
(ה) בשעה שהיה שם בועז כבר הספיקה רות לאסוף שיבולים רבות מהלקט, וצירפה אותם לעומרים, וכשראה אותה בועז, חשב שהיא אשתו או בתו של אחד הקוצרים, וחשש שאותו קוצר גירש את כל העניים כדי שקרובת משפחתו תוכל ללקט לבד, והניח לה גם ליטול עומרים שלמים מהשדה, שלא כדין, וַיֹּאמֶר בֹּעַז לְנַעֲרוֹ הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים, לְמִי מהקוצרים שייכת הַנַּעֲרָה הַזֹּאת.
(ו) וַיַּעַן הַנַּעַר הַנִּצָּב עַל הַקּוֹצְרִים וַיֹּאמַר, אין היא קרובה של אחד מהקוצרים, אלא נַעֲרָה מוֹאֲבִיָּה הִיא, ואף שאין נותנים לקט לעניים גויים, הרי היא הַשָּׁבָה עִם נָעֳמִי מִשְּׂדֵי מוֹאָב, והתגיירה כדין, ומגיע לה לקט.
(ז) והמשיך הנער והסביר לבועז כיצד אספה תבואה רבה כל כך, וַתֹּאמֶר – אמרה רות בליבה, אֲלַקֳּטָה נָּא את הלקט הנופל לקוצרים, וכיון שליקטה לבדה בשדה זה הצליחה לאסוף שיבולים רבות, וְאָסַפְתִּי בָעֳמָרִים – ובכל פעם שהיתה לה כמות גדולה של שיבולים צירפה אותם לעומר, ואל תחשוב שגנבה עומר, כיון שליקטה אַחֲרֵי הַקּוֹצְרִים, וראו שלא לקחה כלום שלא כדין, ואף על פי כן אספה כמות גדולה, כיון שאספה זמן רב, וַתָּבוֹא וַתַּעֲמוֹד מֵאָז הַבֹּקֶר וְעַד עַתָּה, ולא נחה כלל, ורק עתה, זֶה שִׁבְתָּהּ הַבַּיִת מְעָט – ישבה לנוח מעט בבית שבתוך השדה, המיוחד לקוצרים. ולכן הצליחה לאסוף כמות של עומרים שלמים.
(ח) וַיֹּאמֶר בֹּעַז אֶל רוּת, הֲלוֹא שָׁמַעַתְּ בִּתִּי את דברי הנער, וראית איך דנים אותך כאן לכף זכות, ולכן אַל תֵּלְכִי לִלְקֹט בְּשָׂדֶה אַחֵר, וְגַם לֹא תַעֲבוּרִי מִזֶּה – אל תעברי לשדה אחרת השייכת לי, כיון שיתכן ששם לא תמצאי חן בעיני הממונים על הקוצרים, ולכן תישארי בשדה זו, וגם בשדה זו היו שני צדדים, בצד אחד היו נערים קוצרים ובצד שני היו נערות קוצרות, ועד עתה היתה רות בצד של הנערים, ואמר לה בועז וְכֹה תִדְבָּקִין עִם נַעֲרֹתָי – לכי לצד שבו הנערות קוצרות, שזהו המקום הראוי לך יותר.
(ט) עֵינַיִךְ יהיו בַּשָּׂדֶה אֲשֶׁר יִקְצֹרוּן הנערות, וְהָלַכְתְּ אַחֲרֵיהֶן, ואל תחששי שהנערים שבצד זה יקפידו על כך שאת עוזבת את הצד שלהם, כי הֲלוֹא צִוִּיתִי אֶת הַנְּעָרִים לְבִלְתִּי נָגְעֵךְ, ולא יעשו לך כל רע. וְצָמִת – ואם תצמאי למים, אל תחששי, וְהָלַכְתְּ אֶל הַכֵּלִים של המים, וְשָׁתִית מֵאֲשֶׁר יִשְׁאֲבוּן הַנְּעָרִים.
