שיעור 75, ספר דניאל, פרק ז, כה-כח

כה וּמִלִּ֗ין לְצַ֤ד עִלָּאָה֙ יְמַלִּ֔ל וּלְקַדִּישֵׁ֥י עֶלְיוֹנִ֖ין יְבַלֵּ֑א וְיִסְבַּ֗ר לְהַשְׁנָיָה֙ זִמְנִ֣ין וְדָ֔ת וְיִתְיַֽהֲב֣וּן בִּידֵ֔הּ עַד־עִדָּ֥ן וְעִדָּנִ֖ין וּפְלַ֥ג עִדָּֽן׃ כו וְדִינָ֖א יִתִּ֑ב וְשָׁלְטָנֵ֣הּ יְהַעְדּ֔וֹן לְהַשְׁמָדָ֥ה וּלְהֽוֹבָדָ֖ה עַד־סוֹפָֽא׃ כז וּמַלְכוּתָ֨א וְשָׁלְטָנָ֜א וּרְבוּתָ֗א דִּ֚י מַלְכְוָת֙ תְּח֣וֹת כָּל־שְׁמַיָּ֔א יְהִיבַ֕ת לְעַ֖ם קַדִּישֵׁ֣י עֶלְיוֹנִ֑ין מַלְכוּתֵהּ֙ מַלְכ֣וּת עָלַ֔ם וְכֹל֙ שָׁלְטָ֣נַיָּ֔א לֵ֥הּ יִפְלְח֖וּן וְיִֽשְׁתַּמְּעֽוּן׃ כח עַד־כָּ֖ה סוֹפָ֣א דִֽי־מִלְּתָ֑א אֲנָ֨ה דָֽנִיֵּ֜אל שַׂגִּ֣יא ׀ רַעְיוֹנַ֣י יְבַֽהֲלֻנַּ֗נִי וְזִיוַי֙ יִשְׁתַּנּ֣וֹן עֲלַ֔י וּמִלְּתָ֖א בְּלִבִּ֥י נִטְרֵֽת׃

֍           ֍            ֍

(כה) וּמִלִּין לְצַד עִלָּאָה יְמַלִּל – ואותו נביא של הישמעאלים ידבר דברים קשים כלפי ה' העליון, וּלְקַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין יְבַלֵּא – ובאותם זמנים של גזירות יכלה כמה צדיקים מישראל קדושי עליון, וְיִסְבַּר לְהַשְׁנָיָה זִמְנִין וְדָת – והוא ישנה את המועדים ואת הדתות, וְיִתְיַהֲבוּן בִּידֵהּ – ויהיו ישראל מסורים ביד הישמעאלים עַד שיעברו עִדָּן – זמן, וְעִדָּנִין – וזמנים, וּפְלַג עִדָּן – וחצי הזמן, שזהו זמן הגאולה [ולא התפרש בדברי הנביא מהו ה'זמן' שעל פיו נמדד זמן הגלות].

(כו) וְדִינָא יִתִּב – אחר כך ישב ה' לדין הגדול, וְשָׁלְטָנֵהּ יְהַעְדּוֹן – ויסירו את שלטונו, לְהַשְׁמָדָה וּלְהוֹבָדָה עַד סוֹפָא – להשמידו ולהאבידו עד תומו.

(כז) וּמַלְכוּתָא וְשָׁלְטָנָא וּרְבוּתָא – והמלכות, השלטון והגדולה, דִּי מַלְכְוָת תְּחוֹת כָּל שְׁמַיָּא – של כל המלכויות אשר תחת השמים, יְהִיבַת לְעַם קַדִּישֵׁי עֶלְיוֹנִין – יינתנו לעם ישראל, קדושי העליון, ומלך המשיח בראשם, מַלְכוּתֵהּ מַלְכוּת עָלַם – מלכותו תהיה מלכות לעולם, וְכֹל שָׁלְטָנַיָּא לֵהּ יִפְלְחוּן וְיִשְׁתַּמְּעוּן – וכל המלכויות האחרות יעבדו אותו וישמעו לו.

(כח) סיים המלאך ואמר לדניאל, עַד כָּה סוֹפָא דִי מִלְּתָא – עד כאן יהיה סיום ותכלית הדבר, כי כל ארבעת המלכויות והגלויות היו אמצעי והכנה אל התכלית הזו, של מלכות ה' בעולם. אֲנָה דָנִיֵּאל – ואני, דניאל, שַׂגִּיא רַעְיוֹנַי יְבַהֲלֻנַּנִי – רעיון מחשבתי הבהילני מאד, וְזִיוַי יִשְׁתַּנּוֹן עֲלַי – וזיו פני השתנה, וּמִלְּתָא בְּלִבִּי נִטְרֵת – ואת החזון ופירושו שמרתי בליבי, ולא רצה לגלות את הדברים לעם ישראל, שלא להכאיב את ליבם ולייאש אותם כשישמעו שעתידה לבוא עוד גלות ארוכה כל כך.