ג וָֽאֶשָּׂ֤א עֵינַי֙ וָֽאֶרְאֶ֔ה וְהִנֵּ֣ה ׀ אַ֣יִל אֶחָ֗ד עֹמֵ֛ד לִפְנֵ֥י הָֽאֻבָ֖ל וְל֣וֹ קְרָנָ֑יִם וְהַקְּרָנַ֣יִם גְּבֹה֗וֹת וְהָֽאַחַת֙ גְּבֹהָ֣ה מִן־הַשֵּׁנִ֔ית וְהַ֨גְּבֹהָ֔ה עֹלָ֖ה בָּאַֽחֲרֹנָֽה׃ ד רָאִ֣יתִי אֶת־הָאַ֡יִל מְנַגֵּחַ֩ יָ֨מָּה וְצָפ֜וֹנָה וָנֶ֗גְבָּה וְכָל־חַיּוֹת֙ לֹֽא־יַֽעַמְד֣וּ לְפָנָ֔יו וְאֵ֥ין מַצִּ֖יל מִיָּד֑וֹ וְעָשָׂ֥ה כִרְצֹנ֖וֹ וְהִגְדִּֽיל׃ ה וַֽאֲנִ֣י ׀ הָיִ֣יתִי מֵבִ֗ין וְהִנֵּ֤ה צְפִיר־הָֽעִזִּים֙ בָּ֤א מִן־הַֽמַּעֲרָב֙ עַל־פְּנֵ֣י כָל־הָאָ֔רֶץ וְאֵ֥ין נוֹגֵ֖עַ בָּאָ֑רֶץ וְהַ֨צָּפִ֔יר קֶ֥רֶן חָז֖וּת בֵּ֥ין עֵינָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(ג) וָאֶשָּׂא עֵינַי וָאֶרְאֶה את עיקר החזיון, ובו התגלה לו עניינם של החיה השניה והשלישית שראה בחזון הראשון, וכיון שמלכויות אלו לא הרעו ולא הצרו לישראל, לא לחמו בהם ולא כבשו את ארצם [מלבד אנטיוכוס הרשע], התגלו לו עתה חיות אלו כדמות בהמות טהורות [ומה שנראו לו בחזון הראשון כדמות נמר ודוב זהו כלפי שאר אומות העולם, שנלחמו בהם וכבשו אותם], וְהִנֵּה אַיִל אֶחָד, המרמז על מלכות מדי ופרס, עֹמֵד לִפְנֵי הָאֻבָל – הנהר, וְלוֹ שתיקְרָנָיִם, כיון שהיה מורכב משתי מלכויות, מדי ופרס, וְהַקְּרָנַיִם גְּבֹהוֹת, כי לכל אחת מהן היתה חשיבות וגדולה, וְהָאַחַת גְּבֹהָה מִן הַשֵּׁנִית, כי האחת מרמזת על כורש, שהיה גיבור מלחמה יותר מדריוש, הרמוז בקרן השנית, וְהקרן הַגְּבֹהָה עֹלָה בָּאַחֲרֹנָה, כי בתחילה מלך דריוש המדי, ואחר כך מת והוריש את כל מלכותו לחתנו, כורש הפרסי, שהיה גיבור ממנו.
(ד) רָאִיתִי אֶת הָאַיִל, שזו מלכות פרס, מְנַגֵּחַ וכובש את כל הארצות, יָמָּה [-לצד מערב], וְצָפוֹנָה, וָנֶגְבָּה – לצד דרום, [ולא הזכיר את צד מזרח, כי פרס עצמה עומדת במזרח], וְכָל חַיּוֹת, שהן כל האומות שבעולם, לֹא יַעַמְדוּ לְפָנָיו, וְאֵין מַצִּיל מִיָּדוֹ, וְעָשָׂה בכל העולם כִרְצֹנוֹ, וְהִגְדִּיל.
(ה) וַאֲנִי הָיִיתִי מֵבִין – מעיין ומתבונן בדבר, לדעת עד מתי תתמיד הצלחתו של האיל, המרמז על מלכות פרס, וְהִנֵּה צְפִיר הָעִזִּים – גדי קטן של עיזים בָּא מִן הַמַּעֲרָב, וזו מלכות יוון הנמצאת ממערב לפרס, והיתה קטנה וחלשה כגדי לעומת מלכות פרס שבאותו זמן, ונכנסו חיל יוון עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ שבשליטת פרס, וְאֵין נוֹגֵעַ בָּאָרֶץ – לא היתה מגמתם לכבוש את הארץ עצמה, אלא רצו להגיע לבית המלכות של פרס ולכובשו, וְהַצָּפִיר, שהוא אלכסנדר מוקדון, מלך יון, קֶרֶן חָזוּת בֵּין עֵינָיו – היה כוחו בהנהגתו החכמה, שהעיניים מרמזות על הבינה והשכל, כי כל מעשיו היו בתבונה.
