לב וַיַּ֣עַשׂ יָֽרָבְעָ֣ם ׀ חָ֡ג בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֣י בַחֲמִשָּֽׁה־עָשָׂר֩ י֨וֹם ׀ לַחֹ֜דֶשׁ כֶּחָ֣ג ׀ אֲשֶׁ֣ר בִּֽיהוּדָ֗ה וַיַּ֨עַל֙ עַל־הַמִּזְבֵּ֔חַ כֵּ֤ן עָשָׂה֙ בְּבֵֽית־אֵ֔ל לְזַבֵּ֖חַ לָֽעֲגָלִ֣ים אֲשֶׁר־עָשָׂ֑ה וְהֶֽעֱמִיד֙ בְּבֵ֣ית אֵ֔ל אֶת־כֹּֽהֲנֵ֥י הַבָּמ֖וֹת אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה׃ לג וַיַּ֜עַל עַֽל־הַמִּזְבֵּ֣חַ ׀ אֲשֶׁר־עָשָׂ֣ה בְּבֵֽית־אֵ֗ל בַּֽחֲמִשָּׁ֨ה עָשָׂ֥ר יוֹם֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁמִינִ֔י בַּחֹ֖דֶשׁ אֲשֶׁר־בָּדָ֣א מִלִּבּ֑וֹ וַיַּ֤עַשׂ חָג֙ לִבְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּ֥עַל עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃
א וְהִנֵּ֣ה ׀ אִ֣ישׁ אֱלֹהִ֗ים בָּ֧א מִֽיהוּדָ֛ה בִּדְבַ֥ר ה֖' אֶל־בֵּֽית־אֵ֑ל וְיָֽרָבְעָ֛ם עֹמֵ֥ד עַל־הַמִּזְבֵּ֖חַ לְהַקְטִֽיר׃ ב וַיִּקְרָ֤א עַל־הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ בִּדְבַ֣ר ה֔' וַיֹּ֨אמֶר֙ מִזְבֵּ֣חַ מִזְבֵּ֔חַ כֹּ֖ה אָמַ֣ר ה֑' הִנֵּה־בֵ֞ן נוֹלָ֤ד לְבֵית־דָּוִד֙ יֹֽאשִׁיָּ֣הֽוּ שְׁמ֔וֹ וְזָבַ֣ח עָלֶ֗יךָ אֶת־כֹּֽהֲנֵ֤י הַבָּמוֹת֙ הַמַּקְטִרִ֣ים עָלֶ֔יךָ וְעַצְמ֥וֹת אָדָ֖ם יִשְׂרְפ֥וּ עָלֶֽיךָ׃ ג וְנָתַן֩ בַּיּ֨וֹם הַה֤וּא מוֹפֵת֙ לֵאמֹ֔ר זֶ֣ה הַמּוֹפֵ֔ת אֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֣ר ה֑' הִנֵּ֤ה הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ נִקְרָ֔ע וְנִשְׁפַּ֖ךְ הַדֶּ֥שֶׁן אֲשֶׁר־עָלָֽיו׃
֍ ֍ ֍
(לב) ועוד הוסיף ירבעם להרחיק את ישראל מעבודת ה', ובמקום חג הסוכות שבחודש השביעי, וַיַּעַשׂ יָרָבְעָם חָג בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, ועשאו בדווקא בַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, כדי שייראה ויקרא שמו כֶּחָג הסוכות האמיתי אֲשֶׁר בִּיהוּדָה, וַיַּעַל – והעלו עולות עַל הַמִּזְבֵּחַ שלפני עגלי הזהב, כֵּן עָשָׂה בְּבֵית אֵל, לְזַבֵּחַ לָעֲגָלִים אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעֱמִיד בְּבֵית אֵל אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת אֲשֶׁר עָשָׂה.
(לג) ובשנה הראשונה שהנהיג ירבעם את הדבר, וַיַּעַל עולות עַל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר עָשָׂה בְּבֵית אֵל, בַּחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁמִינִי, בַּחֹדֶשׁ אֲשֶׁר בָּדָא – המציא ירבעם מִלִּבּוֹ, וַיַּעַשׂ חָג לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּעַל ירבעם בעצמו עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.
(א) וְהִנֵּה אִישׁ אֱלֹהִים בָּא מִיהוּדָה בִּדְבַר ה' אֶל בֵּית אֵל, והיה זה עידו הנביא, וביאתו היתה בדיוק באותה שעה שעלה ירבעם על המזבח, וְיָרָבְעָם עֹמֵד עַל הַמִּזְבֵּחַ לְהַקְטִיר.
(ב) ואיש האלהים עלה על המזבח, וַיִּקְרָא עַל הַמִּזְבֵּחַ בִּדְבַר ה', וַיֹּאמֶר, מִזְבֵּחַ מִזְבֵּחַ, כֹּה אָמַר ה', הִנֵּה בֵן נוֹלָד לְבֵית דָּוִד, יֹאשִׁיָּהוּ שְׁמוֹ, ואף שדבר זה אירע לאחר שנים רבות, ראה זאת הנביא במראה הנבואה כאילו כבר קורה הדבר כעת, וְזָבַח עָלֶיךָ אֶת כֹּהֲנֵי הַבָּמוֹת הַמַּקְטִרִים עָלֶיךָ, שיחיו באותו זמן, וְעַצְמוֹת אָדָם – את עצמות הכהנים שכבר ימותו עד אותה תקופה, יִשְׂרְפוּ עָלֶיךָ [ובכלל זה היו גם עצמות ירבעם, אך לא אמר זאת הנביא בפירוש, מפני כבוד המלכות].
(ג) אף על פי שקיום הנבואה עצמה היה עתיד להתרחש לאחר שנים רבות, וְנָתַן הנביא מיד בַּיּוֹם הַהוּא מוֹפֵת, לֵאמֹר, זֶה הַמּוֹפֵת אֲשֶׁר דִּבֶּר ה', הִנֵּה הַמִּזְבֵּחַ נִקְרָע עתה מעצמו, ויהא זה סימן לכך שלעתיד לבא יתבטל לגמרי, וְנִשְׁפַּךְ הַדֶּשֶׁן אֲשֶׁר עָלָיו, כפי שבעתיד ישפך דשן עצמות הכהנים שיישרפו עליו, ולא יובאו לקבורה. וכל נבואה שנעשה עמה מעשה, אינה בטלה.
