יא וְנָבִ֤יא אֶחָד֙ זָקֵ֔ן יֹשֵׁ֖ב בְּבֵֽית־אֵ֑ל וַיָּב֣וֹא בְנ֡וֹ וַיְסַפֶּר־ל֣וֹ אֶת־כָּל־הַמַּֽעֲשֶׂ֣ה אֲשֶׁר־עָשָׂה֩ אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֨ים ׀ הַיּ֜וֹם בְּבֵֽית־אֵ֗ל אֶת־הַדְּבָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיְסַפְּר֖וּם לַֽאֲבִיהֶֽם׃ יב וַיְדַבֵּ֤ר אֲלֵהֶם֙ אֲבִיהֶ֔ם אֵי־זֶ֥ה הַדֶּ֖רֶךְ הָלָ֑ךְ וַיִּרְא֣וּ בָנָ֗יו אֶת־הַדֶּ֨רֶךְ֙ אֲשֶׁ֤ר הָלַךְ֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים אֲשֶׁר־בָּ֖א מִֽיהוּדָֽה׃ יג וַיֹּ֨אמֶר֙ אֶל־בָּנָ֔יו חִבְשׁוּ־לִ֖י הַֽחֲמ֑וֹר וַיַּחְבְּשׁוּ־ל֣וֹ הַֽחֲמ֔וֹר וַיִּרְכַּ֖ב עָלָֽיו׃ יד וַיֵּ֗לֶךְ אַֽחֲרֵי֙ אִ֣ישׁ הָֽאֱלֹהִ֔ים וַיִּ֨מְצָאֵ֔הוּ יֹשֵׁ֖ב תַּ֣חַת הָֽאֵלָ֑ה וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֗יו הַֽאַתָּ֧ה אִישׁ־הָֽאֱלֹהִ֛ים אֲשֶׁר־בָּ֥אתָ מִֽיהוּדָ֖ה וַיֹּ֥אמֶר אָֽנִי׃ טו וַיֹּ֣אמֶר אֵלָ֔יו לֵ֥ךְ אִתִּ֖י הַבָּ֑יְתָה וֶֽאֱכֹ֖ל לָֽחֶם׃ טז וַיֹּ֗אמֶר לֹ֥א אוּכַ֛ל לָשׁ֥וּב אִתָּ֖ךְ וְלָב֣וֹא אִתָּ֑ךְ וְלֹא־אֹ֣כַל לֶ֗חֶם וְלֹֽא־אֶשְׁתֶּ֤ה אִתְּךָ֙ מַ֔יִם בַּמָּק֖וֹם הַזֶּֽה׃ יז כִּֽי־דָבָ֤ר אֵלַי֙ בִּדְבַ֣ר ה֔' לֹֽא־תֹאכַ֣ל לֶ֔חֶם וְלֹֽא־תִשְׁתֶּ֥ה שָׁ֖ם מָ֑יִם לֹֽא־תָשׁ֣וּב לָלֶ֔כֶת בַּדֶּ֖רֶךְ אֲשֶׁר־הָלַ֥כְתָּ בָּֽהּ׃ יח וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ גַּם־אֲנִ֣י נָבִיא֮ כָּמוֹךָ֒ וּמַלְאָ֡ךְ דִּבֶּ֣ר אֵלַי֩ בִּדְבַ֨ר ה֜' לֵאמֹ֗ר הֲשִׁבֵ֤הוּ אִתְּךָ֙ אֶל־בֵּיתֶ֔ךָ וְיֹ֥אכַל לֶ֖חֶם וְיֵ֣שְׁתְּ מָ֑יִם כִּחֵ֖שׁ לֽוֹ׃ יט וַיָּ֣שָׁב אִתּ֗וֹ וַיֹּ֥אכַל לֶ֛חֶם בְּבֵית֖וֹ וַיֵּ֥שְׁתְּ מָֽיִם׃
֍ ֍ ֍
(יא) וְנָבִיא אֶחָד זָקֵן, נביא שקר, היה יֹשֵׁב בְּבֵית אֵל, וַיָּבוֹא בְנוֹ וַיְסַפֶּר לוֹ אֶת כָּל הַמַּעֲשֶׂה אֲשֶׁר עָשָׂה אִישׁ הָאֱלֹהִים הַיּוֹם בְּבֵית אֵל, אֶת הַדְּבָרִים אֲשֶׁר דִּבֶּר אֶל הַמֶּלֶךְ, ואחר כך באו שאר בניו של אותו נביא שקר זקן, וַיְסַפְּרוּם לַאֲבִיהֶם.
(יב) וַיְדַבֵּר אֲלֵהֶם אֲבִיהֶם, ושאל אותם, אֵי זֶה הַדֶּרֶךְ אשר הָלָךְ בה איש האלהים, וַיִּרְאוּ בָנָיו אֶת הַדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַךְ אִישׁ הָאֱלֹהִים, כי ידעו מה היא הדרך אֲשֶׁר בָּא בה מִיהוּדָה, וכיון שנצטווה ללכת בדרך אחרת, והיו רק שתי דרכים מיהודה לבית אל, הבינו באיזו דרך יחזור כעת ליהודה.
(יג) וַיֹּאמֶר נביא השקר הזקן אֶל בָּנָיו, חִבְשׁוּ לִי הַחֲמוֹר, וַיַּחְבְּשׁוּ לוֹ הַחֲמוֹר, וַיִּרְכַּב עָלָיו.
(יד) וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי אִישׁ הָאֱלֹהִים, וַיִּמְצָאֵהוּ יֹשֵׁב תַּחַת הָאֵלָה אשר בדרך, וַיֹּאמֶר אֵלָיו, הַאַתָּה אִישׁ הָאֱלֹהִים אֲשֶׁר בָּאתָ מִיהוּדָה, וַיֹּאמֶר אָנִי.
(טו) וַיֹּאמֶר אֵלָיו, לֵךְ אִתִּי הַבָּיְתָה, וֶאֱכֹל לָחֶם.
(טז) וַיֹּאמֶר, לֹא אוּכַל לָשׁוּב אִתָּךְ וְלָבוֹא אִתָּךְ, וְלֹא אֹכַל לֶחֶם, וְלֹא אֶשְׁתֶּה אִתְּךָ מַיִם בַּמָּקוֹם הַזֶּה.
(יז) וביאר נביא האמת את טעמו, כִּי דָבָר אֵלַי בִּדְבַר ה', לֹא תֹאכַל לֶחֶם וְלֹא תִשְׁתֶּה שָׁם מָיִם, והכוונה שלא אוכל ולא אשתה שם לעולם, ולֹא תָשׁוּב לָלֶכֶת בַּדֶּרֶךְ אֲשֶׁר הָלַכְתָּ בָּהּ, ואפילו שבחרתי לי דרך אחרת מהדרך שבאתי בה מיהודה, גם באותה דרך אחרת אסור לי לשוב על עקבותי.
(יח) וַיֹּאמֶר לוֹ נביא השקר, אין פירוש הדברים כפי שאתה סבור, כי גַּם אֲנִי נָבִיא כָּמוֹךָ, וּמַלְאָךְ דִּבֶּר אֵלַי בִּדְבַר ה' לֵאמֹר, הֲשִׁבֵהוּ אִתְּךָ אֶל בֵּיתֶךָ, וְיֹאכַל לֶחֶם וְיֵשְׁתְּ מָיִם, ובדברים אלו כִּחֵשׁ לוֹ – שיקר הזקן נביא השקר לאיש האלהים באומרו שבאה אליו נבואה זו, וכדי שלא תהיה סתירה בין הנבואות אמר לו שלא נאסר עליו לשוב על עקבותיו, אלא היתה הכוונה רק שילך בדרך אחרת מהדרך שבא בה, אבל באותה הדרך האחרת מותר לו לחזור על עקבותיו ואחר כך ללכת ליהודה, ולכן מותר לו כעת, בהיותו בדרך האחרת, לשוב ממקומו עד בית הזקן ואחר כך ללכת ליהודה [ובזה באמת היה הפירוש נכון, כי בהיותו בדרך האחרת לא נאסר עליו לשוב על עקבותיו]. ומה שנאמר לו שלא יאכל ולא ישתה שם, הטעה אותו להבין שהיתה הכוונה רק שבהיותו בשליחותו לירבעם לא יאכל ולא ישתה, אבל לא היתה הכוונה שלעולם לא יאכל ולא ישתה בבית אל, ולכן אחרי שכבר פנה ללכת לארץ יהודה, מותר לו לחזור על עקבותיו ולאכול ולשתות שם, ובדבר זה הטעה אותו נביא השקר, כי לא היה זה פירוש נכון, אך נביא האמת טעה וקיבל את דבריו. ולפי האמת היה אסור לו לנהוג כן, כי אף אם היה לו ספק בפירוש דברי הנבואה שנאמרה לו, היה לו להחמיר מספק, ולא להקל ולשמוע לקול אותו זקן.
(יט) וַיָּשָׁב אִתּוֹ, וַיֹּאכַל לֶחֶם בְּבֵיתוֹ, וַיֵּשְׁתְּ מָיִם.
