פרק ט א בִּשְׁנַ֣ת אַחַ֗ת לְדָֽרְיָ֛וֶשׁ בֶּן־אֲחַשְׁוֵר֖וֹשׁ מִזֶּ֣רַע מָדָ֑י אֲשֶׁ֣ר הָמְלַ֔ךְ עַ֖ל מַלְכ֥וּת כַּשְׂדִּֽים׃ ב בִּשְׁנַ֤ת אַחַת֙ לְמָלְכ֔וֹ אֲנִי֙ דָּֽנִיֵּ֔אל בִּינֹ֖תִי בַּסְּפָרִ֑ים מִסְפַּ֣ר הַשָּׁנִ֗ים אֲשֶׁ֨ר הָיָ֤ה דְבַר־יְהוָה֙ אֶל־יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֔יא לְמַלֹּ֛אות לְחָרְב֥וֹת יְרֽוּשָׁלִַ֖ם שִׁבְעִ֥ים שָׁנָֽה׃
֍ ֍ ֍
פרק ט (א) בִּשְׁנַת אַחַת לְדָרְיָוֶשׁ בֶּן אֲחַשְׁוֵרוֹשׁ מִזֶּרַע מָדָי, והוא דריוש הראשון, שלקח את המלכות מיד בלשאצר [ולא דריוש השני, הפרסי, שהיה גם הוא בן אחשורוש], אֲשֶׁר הָמְלַךְ עַל מַלְכוּת כַּשְׂדִּים, לאחר שניצח את בלשאצר וכבש את בבל.
(ב) בִּשְׁנַת אַחַת לְמָלְכוֹ של דריוש, אֲנִי, דָּנִיֵּאל, בִּינֹתִי בַּסְּפָרִים – התבוננתי בספרי הנבואה, לדעת את מִסְפַּר הַשָּׁנִים של גלות בבל, כיון שנאמר בספר ירמיה (פרק כה, יא-יב) "וְהָיְתָה כָּל הָאָרֶץ הַזֹּאת לְחָרְבָּה לְשַׁמָּה וְעָבְדוּ הַגּוֹיִם הָאֵלֶּה אֶת מֶלֶךְ בָּבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, וְהָיָה כִמְלֹאות שִׁבְעִים שָׁנָה אֶפְקֹד עַל מֶלֶךְ בָּבֶל וְעַל הַגּוֹי הַהוּא נְאֻם ה' אֶת עֲוֹנָם וְעַל אֶרֶץ כַּשְׂדִּים וְשַׂמְתִּי אֹתוֹ לְשִׁמְמוֹת עוֹלָם". ומאידך נאמר שם (פרק כט, י) "כִּי כֹה אָמַר ה', כִּי לְפִי מְלֹאת לְבָבֶל שִׁבְעִים שָׁנָה, אֶפְקֹד אֶתְכֶם וַהֲקִמֹתִי עֲלֵיכֶם אֶת דְּבָרִי הַטּוֹב לְהָשִׁיב אֶתְכֶם אֶל הַמָּקוֹם הַזֶּה", וראה דניאל באותה שנה שהתקיים הייעוד הראשון, שמלך בבל יהרג, ובבל תיכבש, ומאידך לא התקיים הייעוד השני, שיגאל ה' את ישראל וישיבם לארצם, ומצא דניאל ספר אחר של ירמיה, אֲשֶׁר הָיָה דְבַר יְהֹוָה אֶל יִרְמְיָה הַנָּבִיא באותו ספר בנוסח שונה קצת, וכך נאמר בו, לְמַלֹּאות לְחָרְבוֹת יְרוּשָׁלִַם שִׁבְעִים שָׁנָה אפקוד אתכם, וההבדל בין שני הנוסחאות, שלפי הכתוב בספר ירמיה שלפנינו, שבעים השנה נמנים מזמן שמלך נבוכדנצר על בבל, וזמן זה הסתיים באותה שנה, שבה נהרג בלשאצר, ואילו לפי הספר האחר שמצא דניאל, נמנים שבעים שנה מזמן שנחרבה ירושלים, שזה היה בשנת שמונה עשרה למלכות נבוכדנצר, ואם כן ישארו ישראל בגלות עוד שמונה עשרה שנה, והיה דניאל סבור שאילו שני זמנים הראויים לגאולה, שהזמן הראשון תלוי בזכויותיהם, והזמן השני הוא הזמן שבו יגאלו גם אם לא תהיה להם זכות, ולכן רצה לעמוד בתפילה על הגאולה, כדי להקדים את זמנה.
