ה וַֽה֞' אָמַ֣ר אֶל־אֲחִיָּ֗הוּ הִנֵּ֣ה אֵ֣שֶׁת יָֽרָבְעָ֡ם בָּאָ֣ה לִדְרֹשׁ֩ דָּבָ֨ר מֵֽעִמְּךָ֤ אֶל־בְּנָהּ֙ כִּֽי־חֹלֶ֣ה ה֔וּא כָּזֹ֥ה וְכָזֶ֖ה תְּדַבֵּ֣ר אֵלֶ֑יהָ וִיהִ֣י כְבֹאָ֔הּ וְהִ֖יא מִתְנַכֵּרָֽה׃ ו וַיְהִי֩ כִשְׁמֹ֨עַ אֲחִיָּ֜הוּ אֶת־ק֤וֹל רַגְלֶ֨יהָ֙ בָּאָ֣ה בַפֶּ֔תַח וַיֹּ֕אמֶר בֹּ֖אִי אֵ֣שֶׁת יָֽרָבְעָ֑ם לָ֣מָּה זֶּ֗ה אַ֚תְּ מִתְנַכֵּרָ֔ה וְאָ֣נֹכִ֔י שָׁל֥וּחַ אֵלַ֖יִךְ קָשָֽׁה׃ ז לְכִ֞י אִמְרִ֣י לְיָֽרָבְעָ֗ם כֹּֽה־אָמַ֤ר ה֙' אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יַ֛עַן אֲשֶׁ֥ר הֲרִֽמֹתִ֖יךָ מִתּ֣וֹךְ הָעָ֑ם וָֽאֶתֶּנְךָ֣ נָגִ֔יד עַ֖ל עַמִּ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃ ח וָֽאֶקְרַ֤ע אֶת־הַמַּמְלָכָה֙ מִבֵּ֣ית דָּוִ֔ד וָֽאֶתְּנֶ֖הָ לָ֑ךְ וְלֹֽא־הָיִ֜יתָ כְּעַבְדִּ֣י דָוִ֗ד אֲשֶׁר֩ שָׁמַ֨ר מִצְוֹתַ֜י וַֽאֲשֶׁר־הָלַ֤ךְ אַֽחֲרַי֙ בְּכָל־לְבָב֔וֹ לַֽעֲשׂ֕וֹת רַ֖ק הַיָּשָׁ֥ר בְּעֵינָֽי׃ ט וַתָּ֣רַע לַֽעֲשׂ֔וֹת מִכֹּ֖ל אֲשֶׁר־הָי֣וּ לְפָנֶ֑יךָ וַתֵּ֡לֶךְ וַתַּֽעֲשֶׂה־לְּךָ֩ אֱלֹהִ֨ים אֲחֵרִ֤ים וּמַסֵּכוֹת֙ לְהַכְעִיסֵ֔נִי וְאֹתִ֥י הִשְׁלַ֖כְתָּ אַֽחֲרֵ֥י גַוֶּֽךָ׃ י לָכֵ֗ן הִנְנִ֨י מֵבִ֤יא רָעָה֙ אֶל־בֵּ֣ית יָֽרָבְעָ֔ם וְהִכְרַתִּ֤י לְיָֽרָבְעָם֙ מַשְׁתִּ֣ין בְּקִ֔יר עָצ֥וּר וְעָז֖וּב בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וּבִֽעַרְתִּי֙ אַֽחֲרֵ֣י בֵית־יָֽרָבְעָ֔ם כַּֽאֲשֶׁ֛ר יְבַעֵ֥ר הַגָּלָ֖ל עַד־תֻּמּֽוֹ׃ יא הַמֵּ֨ת לְיָֽרָבְעָ֤ם בָּעִיר֙ יֹֽאכְל֣וּ הַכְּלָבִ֔ים וְהַמֵּת֙ בַּשָּׂדֶ֔ה יֹֽאכְל֖וּ ע֣וֹף הַשָּׁמָ֑יִם כִּ֥י ה֖' דִּבֵּֽר׃
֍ ֍ ֍
(ה) אמנם אף ששינתה אשת ירבעם את בגדיה, ואף שלא היה אחיה השילוני יכול לראותה, באה אליו נבואה מיוחדת בעניינה, וַה' אָמַר אֶל אֲחִיָּהוּ, הִנֵּה אֵשֶׁת יָרָבְעָם בָּאָה לִדְרֹשׁ דָּבָר מֵעִמְּךָ אֶל בְּנָהּ, כִּי חֹלֶה הוּא, כָּזֹה וְכָזֶה תְּדַבֵּר אֵלֶיהָ, ואמר לו את הנבואה שעליו לומר לה. וִיהִי כְבֹאָהּ, וְהִיא מִתְנַכֵּרָה – משנה את עצמה, כאילו אינה אשת ירבעם.
(ו) וַיְהִי כִשְׁמֹעַ אֲחִיָּהוּ אֶת קוֹל רַגְלֶיהָ בָּאָה בַפֶּתַח, וַיֹּאמֶר, בֹּאִי אֵשֶׁת יָרָבְעָם, לָמָּה זֶּה אַתְּ מִתְנַכֵּרָה, כדי שלא אקבל נבואה על בית ירבעם, והרי אין בכך כל תועלת, כי גם בלא שאכין את עצמי לכך קיבלתי נבואה בענין בית ירבעם, וְאָנֹכִי שָׁלוּחַ אֵלַיִךְ בנבואה קָשָׁה.
(ז) לְכִי אִמְרִי לְיָרָבְעָם, כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, יַעַן אֲשֶׁר הֲרִמֹתִיךָ מִתּוֹךְ הָעָם, וָאֶתֶּנְךָ נָגִיד עַל עַמִּי יִשְׂרָאֵל, וכיון שהיה אדם פשוט וה' מינה אותו למלך היה לו לזכור זאת, ולעבוד את ה' ביתר שאת, ולא לכפור בטובת ה'.
(ח) וָאֶקְרַע אֶת הַמַּמְלָכָה מִבֵּית דָּוִד וָאֶתְּנֶהָ לָךְ, ומחמת כן היה ראוי לך להיות צדיק יותר מדוד, וְלֹא הָיִיתָ כְּעַבְדִּי דָוִד אֲשֶׁר שָׁמַר מִצְוֹתַי בפועל, וַאֲשֶׁר הָלַךְ אַחֲרַי בְּכָל לְבָבוֹ, במחשבה וכוונת הלב, לַעֲשׂוֹת רַק הַיָּשָׁר בְּעֵינָי.
(ט) ולא זו בלבד שלא היית כדוד, אלא וַתָּרַע לַעֲשׂוֹת מִכֹּל אֲשֶׁר הָיוּ לְפָנֶיךָ, כלומר, משלמה שמלך לפניך, וכל חטאו היה שהניח לנשותיו לעבוד עבודה זרה, ואתה גרוע ממנו, וַתֵּלֶךְ בעצמך וַתַּעֲשֶׂה לְּךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים וּמַסֵּכוֹת, ועוד, ששלמה נמנע מלמחות בנשיו מחמת שאהב אותן, ואתה עושה דברים אלו לְהַכְעִיסֵנִי, ושלמה לא עזב כלל את עבודת ה', ואילו אתה הלכת רק אחרי אלהים אחרים, וְאֹתִי הִשְׁלַכְתָּ אַחֲרֵי גַוֶּךָ.
(י) לָכֵן הִנְנִי מֵבִיא רָעָה אֶל בֵּית יָרָבְעָם, וְהִכְרַתִּי לְיָרָבְעָם מַשְׁתִּין בְּקִיר – כל בר דעת, הַמֵּשִּׁית מחשבות בקירות ליבו, עָצוּר וְעָזוּב בְּיִשְׂרָאֵל – ולא ישאר לו ממון העצור בבית גנזיו, ולא צאן ומקנה העזובים בשדה, וּבִעַרְתִּי אַחֲרֵי בֵית יָרָבְעָם, כַּאֲשֶׁר יְבַעֵר הַגָּלָל – כמו שמבערים דברים מאוסים, כגללי בהמה, עַד תֻּמּוֹ.
(יא) ולא די בכך שכל אנשי בית ירבעם ימותו, אלא גם לא ינתנו לקבורה, כי הַמֵּת לְיָרָבְעָם בָּעִיר, יֹאכְלוּ הַכְּלָבִים, וְהַמֵּת בַּשָּׂדֶה יֹאכְלוּ עוֹף הַשָּׁמָיִם, כִּי ה' דִּבֵּר.
