נ וַאֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ יָרֵ֖א מִפְּנֵ֣י שְׁלֹמֹ֑ה וַיָּ֣קָם וַיֵּ֔לֶךְ וַֽיַּחֲזֵ֖ק בְּקַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּֽחַ׃ נא וַיֻּגַּ֤ד לִשְׁלֹמֹה֙ לֵאמֹ֔ר הִנֵּה֙ אֲדֹ֣נִיָּ֔הוּ יָרֵ֖א אֶת־הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וְ֠הִנֵּה אָחַ֞ז בְּקַרְנ֤וֹת הַמִּזְבֵּ֨חַ֙ לֵאמֹ֔ר יִשָּׁבַֽע־לִ֤י כַיּוֹם֙ הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֔ה אִם־יָמִ֥ית אֶת־עַבְדּ֖וֹ בֶּחָֽרֶב׃ נב וַיֹּ֣אמֶר שְׁלֹמֹ֔ה אִ֚ם יִֽהְיֶ֣ה לְבֶן־חַ֔יִל לֹֽא־יִפֹּ֥ל מִשַּֽׂעֲרָת֖וֹ אָ֑רְצָה וְאִם־רָעָ֥ה תִמָּֽצֵא־ב֖וֹ וָמֵֽת׃ נג וַיִּשְׁלַ֞ח הַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֗ה וַיּֽוֹרִדֻ֨הוּ֙ מֵעַ֣ל הַמִּזְבֵּ֔חַ וַיָּבֹ֕א וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לַמֶּ֣לֶךְ שְׁלֹמֹ֑ה וַיֹּֽאמֶר־ל֥וֹ שְׁלֹמֹ֖ה לֵ֥ךְ לְבֵיתֶֽךָ׃
֍ ֍ ֍
(נ) וַאֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא מִפְּנֵי שְׁלֹמֹה, שלא יהרגנו כדין מורד במלכות [אך לא פחד אדוניהו מדוד, הגם שעיקר מרידתו היתה בדוד, כיון שראה שאפילו את אבשלום, שמרידתו היתה חמורה יותר, לא רצה דוד להרוג, וסמך על כך שגם אותו לא יעניש], וַיָּקָם וַיֵּלֶךְ וַיַּחֲזֵק בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, אשר עמד לפני ארון הברית, בחושבו שלא יחלל שלמה את קדושת המקום, ולא יהרגנו.
(נא) וַיֻּגַּד לִשְׁלֹמֹה לֵאמֹר, הִנֵּה אֲדֹנִיָּהוּ יָרֵא אֶת הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וְהִנֵּה אָחַז בְּקַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ, לֵאמֹר, יִשָּׁבַע לִי כַיּוֹם הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה אִם יָמִית אֶת עַבְדּוֹ בֶּחָרֶב, שזו דרך הריגת המורדים במלכות, ובקשתו היתה מחמת שדרך המלכים לוותר ביום המלכתם לחוטאים נגדם, ולכן אמר 'כיום'.
(נב) וַיֹּאמֶר שְׁלֹמֹה, אמנם לא אהרגנו עתה, אך גם לא אשבע לו, כיון שעל העבר אינו חייב עדיין מיתה, ומכאן ואילך הדבר תלוי בהנהגתו, אִם יִהְיֶה לְבֶן חַיִל, לֹא יִפֹּל מִשַּׂעֲרָתוֹ אָרְצָה. וְאִם רָעָה תִמָּצֵא בוֹ, הרי יתחייב למפרע גם על הנהגתו היום, וָמֵת.
(נג) וַיִּשְׁלַח הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, וַיּוֹרִדֻהוּ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ, וַיָּבֹא וַיִּשְׁתַּחוּ לַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה, והתכוון אדוניהו להשאר שם, כי חשב שכוונת שלמה באומרו שיהיה ל'בן חיל' היינו שישאר בבית שלמה ויעבוד עבודתו. וַיֹּאמֶר לוֹ שְׁלֹמֹה, איני צריך לעבודתך, לֵךְ לְבֵיתֶךָ.
