שיעור 9, ספר עזרא, פרק ג, ה-יא

ה וְאַֽחֲרֵי־כֵ֞ן עֹלַ֤ת תָּמִיד֙ וְלֶ֣חֳדָשִׁ֔ים וּלְכָל־מֽוֹעֲדֵ֥י יְהוָ֖ה הַמְקֻדָּשִׁ֑ים וּלְכֹ֛ל מִתְנַדֵּ֥ב נְדָבָ֖ה לַֽיהוָֽה׃ ו מִיּ֤וֹם אֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֔י הֵחֵ֕לּוּ לְהַֽעֲל֥וֹת עֹל֖וֹת לַֽיהוָ֑ה וְהֵיכַ֥ל יְהוָ֖ה לֹ֥א יֻסָּֽד׃ ז וַיִּ֨תְּנוּ־כֶ֔סֶף לַחֹֽצְבִ֖ים וְלֶחָֽרָשִׁ֑ים וּמַֽאֲכָ֨ל וּמִשְׁתֶּ֜ה וָשֶׁ֗מֶן לַצִּֽדֹנִים֙ וְלַצֹּרִ֔ים לְהָבִיא֩ עֲצֵ֨י אֲרָזִ֤ים מִן־הַלְּבָנוֹן֙ אֶל־יָ֣ם יָפ֔וֹא כְּרִשְׁי֛וֹן כּ֥וֹרֶשׁ מֶֽלֶךְ־פָּרַ֖ס עֲלֵיהֶֽם׃ ח וּבַשָּׁנָ֣ה הַשֵּׁנִ֗ית לְבוֹאָ֞ם אֶל־בֵּ֤ית הָֽאֱלֹהִים֙ לִיר֣וּשָׁלִַ֔ם בַּחֹ֖דֶשׁ הַשֵּׁנִ֑י הֵחֵ֡לּוּ זְרֻבָּבֶ֣ל בֶּן־שְׁ֠אַלְתִּיאֵל וְיֵשׁ֨וּעַ בֶּן־יֽוֹצָדָ֜ק וּשְׁאָ֥ר אֲחֵיהֶ֣ם ׀ הַכֹּֽהֲנִ֣ים וְהַלְוִיִּ֗ם וְכָל־הַבָּאִים֙ מֵֽהַשְּׁבִ֣י יְרֽוּשָׁלִַ֔ם וַיַּֽעֲמִ֣ידוּ אֶת־הַלְוִיִּ֗ם מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְנַצֵּ֖חַ עַל־מְלֶ֥אכֶת בֵּית־יְהוָֽה׃ ט וַיַּֽעֲמֹ֣ד יֵשׁ֡וּעַ בָּנָ֣יו וְ֠אֶחָיו קַדְמִיאֵ֨ל וּבָנָ֤יו בְּנֵֽי־יְהוּדָה֙ כְּאֶחָ֔ד לְנַצֵּ֛חַ עַל־עֹשֵׂ֥ה הַמְּלָאכָ֖ה בְּבֵ֣ית הָֽאֱלֹהִ֑ים בְּנֵי֙ חֵֽנָדָ֔ד בְּנֵיהֶ֥ם וַֽאֲחֵיהֶ֖ם הַלְוִיִּֽם׃ י וְיִסְּד֥וּ הַבֹּנִ֖ים אֶת־הֵיכַ֣ל יְהוָ֑ה וַיַּֽעֲמִידוּ֩ הַכֹּֽהֲנִ֨ים מְלֻבָּשִׁ֜ים בַּחֲצֹֽצְר֗וֹת וְהַלְוִיִּ֤ם בְּנֵֽי־אָסָף֙ בַּֽמְצִלְתַּ֔יִם לְהַלֵּל֙ אֶת־יְהוָ֔ה עַל־יְדֵ֖י דָּוִ֥יד מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵֽל׃ יא וַֽ֠יַּעֲנוּ בְּהַלֵּ֨ל וּבְהוֹדֹ֤ת לַֽיהוָה֙ כִּ֣י ט֔וֹב כִּֽי־לְעוֹלָ֥ם חַסְדּ֖וֹ עַל־יִשְׂרָאֵ֑ל וְכָל־הָעָ֡ם הֵרִיעוּ֩ תְרוּעָ֨ה גְדוֹלָ֤ה בְהַלֵּל֙ לַֽיהוָ֔ה עַ֖ל הוּסַ֥ד בֵּית־יְהוָֽה׃

֍           ֍            ֍

(ה) וְאַחֲרֵי כֵן הקריבו את עֹלַת התָּמִיד, וְלֶחֳדָשִׁים – מוספי ראשי חדשים, וּלְכָל מוֹעֲדֵי ה' הַמְקֻדָּשִׁים, וּלְכֹל מִתְנַדֵּב נְדָבָה לַיהוָה.

(ו) מִיּוֹם אֶחָד לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי [-חודש תשרי] הֵחֵלּוּ לְהַעֲלוֹת עֹלוֹת לַה', וְהֵיכַל ה' עדיין לֹא יֻסָּד, אלא היה קיים המזבח לבדו, והקריבו עליו קרבנות.

(ז) וַיִּתְּנוּ כֶסֶף לַחֹצְבִים וְלֶחָרָשִׁים, וּמַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וָשֶׁמֶן לַצִּדֹנִים וְלַצֹּרִים, לְהָבִיא בשכר זהעֲצֵי אֲרָזִים מִן הַלְּבָנוֹן אֶל יָם יָפוֹא, ואף שכל העצים היו שייכים למלך, לקחו עצים אלו ללא תשלום, כְּרִשְׁיוֹן כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס עֲלֵיהֶם, שכתב במכתבו שהוצאות בניית בית המקדש יהיו על חשבונו.

(ח) וּבַשָּׁנָה הַשֵּׁנִית לְבוֹאָם אֶל בֵּית הָאֱלֹהִים לִירוּשָׁלִַם, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, הוא חודש אייר, הֵחֵלּוּ זְרֻבָּבֶל בֶּן שְׁאַלְתִּיאֵל, וְיֵשׁוּעַ בֶּן יוֹצָדָק, וּשְׁאָר אֲחֵיהֶם הַכֹּהֲנִים וְהַלְוִיִּם, וְכָל הַבָּאִים מֵהַשְּׁבִי יְרוּשָׁלִַם, וַיַּעֲמִידוּ אֶת הַלְוִיִּם מִבֶּן עֶשְׂרִים שָׁנָה וָמַעְלָה לְנַצֵּחַ – לומר שירה עַל מְלֶאכֶת בֵּית ה', והיינו על הנחת יסודות בית המקדש.

(ט) וַיַּעֲמֹד יֵשׁוּעַ, בָּנָיו וְאֶחָיו, קַדְמִיאֵל וּבָנָיו, בְּנֵי יְהוּדָה כְּאֶחָד, לְנַצֵּחַ – להשגיח עַל עֹשֵׂה הַמְּלָאכָה בְּבֵית הָאֱלֹהִים, בְּנֵי חֵנָדָד בְּנֵיהֶם וַאֲחֵיהֶם הַלְוִיִּם.

(י) וְיִסְּדוּ הַבֹּנִים אֶת הֵיכַל ה', וַיַּעֲמִידוּ הַכֹּהֲנִים מְלֻבָּשִׁים בבגדי כבוד ותוקעים בַּחֲצֹצְרוֹת [ואף על פי שתקיעת הכהנים בחצוצרות נעשית רק במועדים, החשיבו יום זה כ'מועד', לגודל שמחתם על ייסוד הבית], וְהַלְוִיִּם בְּנֵי אָסָף בַּמְצִלְתַּיִם, לְהַלֵּל אֶת ה' עַל יְדֵי שיריו של דָּוִיד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל.

(יא) וַיַּעֲנוּ בְּהַלֵּל על שבח הבורא, וּבְהוֹדֹת לַה' על טובותיו, וההלל היה כִּי טוֹב – שה' הוא טוב מצד עצמו, וזהו שבחו, וההודאה היתה כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ עַל יִשְׂרָאֵל, וְכָל הָעָם הֵרִיעוּ תְרוּעָה גְדוֹלָה בְהַלֵּל לַה', עַל הוּסַד בֵּית ה'.