יב ה֗וֹי הֲמוֹן֙ עַמִּ֣ים רַבִּ֔ים כַּֽהֲמ֥וֹת יַמִּ֖ים יֶֽהֱמָי֑וּן וּשְׁא֣וֹן לְאֻמִּ֔ים כִּשְׁא֛וֹן מַ֥יִם כַּבִּירִ֖ים יִשָּׁאֽוּן׃ יג לְאֻמִּ֗ים כִּשְׁא֞וֹן מַ֤יִם רַבִּים֙ יִשָּׁא֔וּן וְגָ֥עַר בּ֖וֹ וְנָ֣ס מִמֶּרְחָ֑ק וְרֻדַּ֗ף כְּמֹ֤ץ הָרִים֙ לִפְנֵי־ר֔וּחַ וּכְגַלְגַּ֖ל לִפְנֵ֥י סוּפָֽה׃ יד לְעֵ֥ת עֶ֨רֶב֙ וְהִנֵּ֣ה בַלָּהָ֔ה בְּטֶ֥רֶם בֹּ֖קֶר אֵינֶ֑נּוּ זֶ֚ה חֵ֣לֶק שׁוֹסֵ֔ינוּ וְגוֹרָ֖ל לְבֹֽזְזֵֽינוּ׃
֍ ֍ ֍
(יב) עתה מבאר הנביא מי הוא ה'נחל' שישטוף את הרכבת הכלאיים של מלכות ישראל, הוֹי, הֲמוֹן עַמִּים רַבִּים בכמותם, שיצטרפו למחנה סנחריב מלך אשור, כַּהֲמוֹת יַמִּים יֶהֱמָיוּן – ירעישו רעש רב מחמת כמותם. ויהיו מרובים גם באיכותם וחוזקם, וּשְׁאוֹן לְאֻמִּים – הרעש החזק שיהיה מחמת התאחדותם והצטרפותם של עמים רבים למלחמה זו, כִּשְׁאוֹן מַיִם כַּבִּירִים יִשָּׁאוּן – ירעישו.
(יג) פונה הנביא לדבר על מחנה אשור בעצמו, העתיד ליפול לפני מלכות יהודה, ואומר, אותם לְאֻמִּים אשר כִּשְׁאוֹן מַיִם רַבִּים יִשָּׁאוּן, וְגָעַר בּוֹ – ה' יגער באותו רעש, כלומר באותם עמים שיצאו למלחמה, וְנָס מִמֶּרְחָק – מגערת ה' הבאה ממרחק, משמי קודשו, ינוס מלך אשור בחרפה אל ארצו, וְרֻדַּף מגערת ה' כְּמֹץ הָרִים הנישא לִפְנֵי רוּחַ, וּכְגַלְגַּל לִפְנֵי סוּפָה, שהוא נרדף מן הרוח יותר מהמוץ, כיון שמלבד הרוח עצמה יש לגלגל כח עצמי להתגלגל במהירות, ובפרט שזו רוח חזקה כ'סופה', וכוונתו לומר כי מלבד שיירדף ממכת ה' שתהיה בו, ירדפוהו גם בני עמו וארצו, עד שבניו של סנחריב הרגוהו בחרב.
(יד) ממשיל הנביא עתה את הפחד שיהיה למלכות יהודה מפני סנחריב מלך אשור, לְעֵת עֶרֶב וְהִנֵּה בַלָּהָה, כי הלילה הוא זמן בו שולט הפחד ממזיקים וכדומה, אך בְּטֶרֶם בֹּקֶר אֵינֶנּוּ, והתברר שלא היה מעולם דבר המפחיד באמת, זֶה חֵלֶק שׁוֹסֵינוּ – זהו החלק הראוי לאותם שבאו להשחית אותנו, וְגוֹרָל לְבֹזְזֵינוּ – וזהו הגורל הראוי גם לאותם שהצטרפו אליו מתוך מחשבה לבזוז את ממונינו, כי לאחר שיכה ה' את כל מחנה אשור לפני שיזיקו למלכות יהודה, יתברר שלא היה בהם ממשות כלל.
