ד כִּי֩ כֹ֨ה אָמַ֤ר ה֙' אֵלַ֔י אֶשְׁקֳטָ֖ה וְאַבִּ֣יטָה בִמְכוֹנִ֑י כְּחֹ֥ם צַח֙ עֲלֵי־א֔וֹר כְּעָ֥ב טַ֖ל בְּחֹ֥ם קָצִֽיר׃ ה כִּֽי־לִפְנֵ֤י קָצִיר֙ כְּתָם־פֶּ֔רַח וּבֹ֥סֶר גֹּמֵ֖ל יִֽהְיֶ֣ה נִצָּ֑ה וְכָרַ֤ת הַזַּלְזַלִּים֙ בַּמַּזְמֵר֔וֹת וְאֶת־הַנְּטִישׁ֖וֹת הֵסִ֥יר הֵתַֽז׃
֍ ֍ ֍
(ד) אמנם כנגד דבריו של מלך אשור, המאיים על מלכות יהודה, משיב לו הנביא, כי לא כמחשבותיו הן מחשבות ה', אלא כִּי כֹה אָמַר ה' אֵלַי, אמנם בתחילה אֶשְׁקֳטָה, ואניח לך להחריב עמים רבים, וְאַבִּיטָה בִמְכוֹנִי – אך אביט ואתבונן בהשגחה פרטית על מכון קדשי, שזהו בית המקדש וירושלים, שלא תעבור שם רעתך, כְּחֹם צַח עֲלֵי אוֹר – כמו חום גדול הבא אחרי הגשם, שהוא משבית את רעת המטר וגורם שתהיה בו ברכה, וכְּעָב טַל בְּחֹם קָצִיר, שהטל משבית את החום הגדול, כך אשבית רעתך ואהפכנו לברכה, כי על ידי שהמלכות האדירה של אשור תישבר לפני מלכות יהודה, יהיה להם שם עולם.
(ה) וכהמשך למה שהמשיל לעיל את מלכות ישראל לנוטעים זמורת זר ומערבים אותה בנטיעות מובחרות, כִּי לִפְנֵי קָצִיר – קודם שהספיקו ישראל 'לקצור' את ההרכבה שהרכיבו, כלומר, לפני שעזרו להם הגויים שהתחברו אליהם, כְּתָם פֶּרַח – כשהסתיים הפרח לפרוח, וּבֹסֶר גֹּמֵל יִהְיֶה נִצָּה – וכבר הנץ הפרי, אלא שהיה עדיין בוסר ולא הבשיל לגמרי, באותו זמן וְכָרַת הַזַּלְזַלִּים בַּמַּזְמֵרוֹת – נכרתו אותם אומות שישראל סמכו עליהם על ידי מלך אשור, וְאֶת הַנְּטִישׁוֹת – את אותם ענפים מורכבים, שהם עשרת השבטים שהתערבו בגויים, הֵסִיר ממקומם, הֵתַז – השליך אותם אל ארץ אחרת.
