שיעור 94, ספר מלכים א', פרק טו, טז-כד

טז וּמִלְחָמָ֨ה הָֽיְתָ֜ה בֵּ֣ין אָסָ֗א וּבֵ֛ין בַּעְשָׁ֥א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֖ל כָּל־יְמֵיהֶֽם׃ יז וַיַּ֨עַל בַּעְשָׁ֤א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵל֙ עַל־יְהוּדָ֔ה וַיִּ֖בֶן אֶת־הָֽרָמָ֑ה לְבִלְתִּ֗י תֵּ֚ת יֹצֵ֣א וָבָ֔א לְאָסָ֖א מֶ֥לֶךְ יְהוּדָֽה׃ יח וַיִּקַּ֣ח אָ֠סָא אֶת־כָּל־הַכֶּ֨סֶף וְהַזָּהָ֜ב הַנּֽוֹתָרִ֣ים ׀ בְּאֽוֹצְר֣וֹת בֵּית־ה֗' וְאֶת־אֽוֹצְרוֹת֙ בֵּ֣ית הַמֶּ֔לֶךְ וַֽיִּתְּנֵ֖ם בְּיַד־עֲבָדָ֑יו וַיִּשְׁלָחֵ֞ם הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א אֶל־בֶּן־הֲ֠דַד בֶּן־טַבְרִמֹּ֤ן בֶּן־חֶזְיוֹן֙ מֶ֣לֶךְ אֲרָ֔ם הַיֹּשֵׁ֥ב בְּדַמֶּ֖שֶׂק לֵאמֹֽר׃ יט בְּרִית֙ בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֔ךָ בֵּ֥ין אָבִ֖י וּבֵ֣ין אָבִ֑יךָ הִנֵּה֩ שָׁלַ֨חְתִּי לְךָ֥ שֹׁ֨חַד֙ כֶּ֣סֶף וְזָהָ֔ב לֵ֣ךְ הָפֵ֗רָה אֶת־בְּרִֽיתְךָ֙ אֶת־בַּעְשָׁ֣א מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֔ל וְיַֽעֲלֶ֖ה מֵֽעָלָֽי׃ כ וַיִּשְׁמַ֨ע בֶּן־הֲדַ֜ד אֶל־הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֗א וַ֠יִּשְׁלַח אֶת־שָׂרֵ֨י הַֽחֲיָלִ֤ים אֲשֶׁר־לוֹ֙ עַל־עָרֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּךְ֙ אֶת־עִיּ֣וֹן וְאֶת־דָּ֔ן וְאֵ֖ת אָבֵ֣ל בֵּֽית־מַעֲכָ֑ה וְאֵת֙ כָּל־כִּנְר֔וֹת עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ נַפְתָּלִֽי׃ כא וַֽיְהִי֙ כִּשְׁמֹ֣עַ בַּעְשָׁ֔א וַיֶּחְדַּ֕ל מִבְּנ֖וֹת אֶת־הָֽרָמָ֑ה וַיֵּ֖שֶׁב בְּתִרְצָֽה׃ כב וְהַמֶּ֨לֶךְ אָסָ֜א הִשְׁמִ֤יעַ אֶת־כָּל־יְהוּדָה֙ אֵ֣ין נָקִ֔י וַיִּשְׂא֞וּ אֶת־אַבְנֵ֤י הָֽרָמָה֙ וְאֶת־עֵצֶ֔יהָ אֲשֶׁ֥ר בָּנָ֖ה בַּעְשָׁ֑א וַיִּ֤בֶן בָּם֙ הַמֶּ֣לֶךְ אָסָ֔א אֶת־גֶּ֥בַע בִּנְיָמִ֖ן וְאֶת־הַמִּצְפָּֽה׃ כג וְיֶ֣תֶר כָּל־דִּבְרֵֽי־אָ֠סָא וְכָל־גְּב֨וּרָת֜וֹ וְכָל־אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֗ה וְהֶֽעָרִים֙ אֲשֶׁ֣ר בָּנָ֔ה הֲלֹא־הֵ֣מָּה כְתוּבִ֗ים עַל־סֵ֛פֶר דִּבְרֵ֥י הַיָּמִ֖ים לְמַלְכֵ֣י יְהוּדָ֑ה רַ֚ק לְעֵ֣ת זִקְנָת֔וֹ חָלָ֖ה אֶת־רַגְלָֽיו׃ כד וַיִּשְׁכַּ֤ב אָסָא֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו וַיִּקָּבֵר֙ עִם־אֲבֹתָ֔יו בְּעִ֖יר דָּוִ֣ד אָבִ֑יו וַיִּמְלֹ֛ךְ יְהֽוֹשָׁפָ֥ט בְּנ֖וֹ תַּחְתָּֽיו׃

֍֍֍

(טז) וּמִלְחָמָה הָיְתָה בֵּין אָסָא מלך יהודה וּבֵין בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל כָּל יְמֵיהֶם, ובדברי הימים (ב' טו ט) מסופר שרבים משבטי ישראל הצטרפו למלכות יהודה, כיון שראו שה' עם אסא מלך יהודה.

(יז) כיון שראה בעשא מלך ישראל שרבים מעמו מצטרפים למלכות יהודה, וַיַּעַל בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל עַל יְהוּדָה, וַיִּבֶן אֶת הָרָמָה, כדי שתפריד ותחסום את המעבר בין מלכות ישראל למלכות יהודה, לְבִלְתִּי תֵּת יֹצֵא וָבָא לְאָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה.

(יח) כיון שבעשא מלך ישראל כרת ברית עם בן הדד מלך ארם, וכבר שלח מלך ארם את חייליו לארץ יהודה, וַיִּקַּח אָסָא אֶת כָּל הַכֶּסֶף וְהַזָּהָב הַנּוֹתָרִים בְּאוֹצְרוֹת בֵּית ה', וְאֶת אוֹצְרוֹת בֵּית הַמֶּלֶךְ, וַיִּתְּנֵם בְּיַד עֲבָדָיו, וַיִּשְׁלָחֵם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶל בֶּן הֲדַד בֶּן טַבְרִמֹּן בֶּן חֶזְיוֹן מֶלֶךְ אֲרָם הַיֹּשֵׁב בְּדַמֶּשֶׂק, לֵאמֹר.

(יט) אם אתה עוזר למלך ישראל מחמת הברית שכרת עמך, הרי בְּרִית בֵּינִי וּבֵינֶךָ, וזו ברית חזקה יותר, כיון שברית זו היתה גם בֵּין אָבִי וּבֵין אָבִיךָ. ואם אתה עוזר לו מחמת כסף וזהב שהוא נתן לך, הִנֵּה שָׁלַחְתִּי לְךָ שֹׁחַד כֶּסֶף וְזָהָב, ואיני צריך שתילחם במלך ישראל, אלא רק לֵךְ הָפֵרָה אֶת בְּרִיתְךָ אֶת בַּעְשָׁא מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, והוא לבדו לא יעז להלחם בי ללא עזרתך, וממילא וְיַעֲלֶה מֵעָלָי.

(כ) וַיִּשְׁמַע בֶּן הֲדַד אֶל הַמֶּלֶךְ אָסָא, וַיִּשְׁלַח אֶת שָׂרֵי הַחֲיָלִים אֲשֶׁר לוֹ עַל עָרֵי יִשְׂרָאֵל, וַיַּךְ אֶת עִיּוֹן, וְאֶת דָּן, וְאֵת אָבֵל בֵּית מַעֲכָה, וְאֵת כָּל כִּנְרוֹת עַל כָּל אֶרֶץ נַפְתָּלִי.

(כא) וַיְהִי כִּשְׁמֹעַ בַּעְשָׁא, וַיֶּחְדַּל מִבְּנוֹת אֶת הָרָמָה שבינו לבין מלכות יהודה, וַיֵּשֶׁב בְּתִרְצָה, שהיתה עיר מלכותו.

(כב) וְהַמֶּלֶךְ אָסָא הִשְׁמִיעַ אֶת כָּל יְהוּדָה, אֵין נָקִי ממלאכה זו, וַיִּשְׂאוּ אֶת אַבְנֵי הָרָמָה וְאֶת עֵצֶיהָ אֲשֶׁר בָּנָה בַּעְשָׁא, וַיִּבֶן בָּם הַמֶּלֶךְ אָסָא אֶת גֶּבַע בִּנְיָמִן וְאֶת הַמִּצְפָּה.

(כג) וְיֶתֶר כָּל דִּבְרֵי אָסָא, וְכָל גְּבוּרָתוֹ, וְכָל אֲשֶׁר עָשָׂה, וְהֶעָרִים אֲשֶׁר בָּנָה, הֲלֹא הֵמָּה כְתוּבִים עַל סֵפֶר דִּבְרֵי הַיָּמִים לְמַלְכֵי יְהוּדָה, רַק לְעֵת זִקְנָתוֹ חָלָה אֶת רַגְלָיו.

(כד) וַיִּשְׁכַּב אָסָא עִם אֲבֹתָיו, וַיִּקָּבֵר עִם אֲבֹתָיו בְּעִיר דָּוִד אָבִיו, וַיִּמְלֹךְ יְהוֹשָׁפָט בְּנוֹ תַּחְתָּיו.