השער התשעה עשר – שער הזכירה
[המשך הדברים שראוי לאדם לזכור תמיד, ואז תהיה עבודתו מקובלת לפני ה', וישא חן וחסד לפניו].
הזכירה הארבע עשרה: שיזכור האדם איך כאשר חבירו מראה לו פנים שמחות, מיד ליבו נוטה אליו לאהוב אותו, כמו שנאמר במשלי (כז יט) 'כמים הפנים לפנים, כן לב האדם לאדם'. כל שכן אם רואה מלך שמקבלו בסבר פנים יפות, ומראה לו שהוא אוהבו, כמה יאהבנו, כמה יכבדנו וייכנע לפניו, וכמה ישתבחו ויתהללו בזה. קל וחומר לבורא יתברך, שהודיענו שהוא אוהב אותנו, והבטיחנו לאהוב אותנו בכל דור ודור, כמו שנאמר 'ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם, לא מאסתים ולא געלתים לכלותם, להפר בריתי אתם', שבודאי אנו חייבים לאהוב את הבורא יתברך בכל לב.
