שער העשרים וארבעה – שער החניפות
(המשך אופני החניפות:) ז: הרואה את אנשי מקומו עם קשי עורף, ואומר בלבו: אולי לא יקשיבו אם אוכיחם, ועל כן הוא נמנע מלהוכיחם. גם זה חטא, ועוונו ישא, כי לא נסה להזהיר ולהוכיח, ואולי אם יוכיחם – ישובו, ועל זה נענשו צדיקים גמורים בחורבן הראשון. אבל אם הדבר גלוי וידוע לכל, ונבחן ונחקר כי החוטא שונא מוסר, ולא ישמע למוכיחיו, על זה נאמר במשלי 'אל תוכח לץ פן ישנאך'. ואמרו: כשם שמצווה לומר דבר הנשמע, כך מצווה שלא לומר דבר שאינו נשמע. ואמרו: מוטב שיהיו שוגגין, ואל יהיו מזידין.
