השער הששה עשר – שער העצלות
לא די לעצל בכך שלא יגיע לידיעת התורה, כיון שאינו עוסק בתורה כראוי, אלא מחמת העצלות הוא אפילו מעלה בלבו סברות של טעות. כי העצל יורה היתר לעצמו ויאמר: 'טוב לגוף המנוחה כדי שיתחזק, כי כשאדם חזק הוא יכול לעשות יותר מן החלש'. ומטה אוזניו לדברים בטלים, ואומר שבזה יהא לבו פתוח. נמצא שהעצלות גורמת שיחפש סברות, לומר שעושה מצווה בהתבטלו מן התלמוד. אף על פי שזאת הסברא היא אמת, שטוב לנוח כדי להתחזק, או לשמוע מילי דבדיחותא לפתוח הלב – זהו דווקא לאדם הזריז ועוסק בתורה כראוי. כי אין כוח האדם ככוח האבנים, או שיהיו עצמותיו כנחושת לטרוח תמיד, ופעמים צריך לנוח כדי שיתחזק. אבל העצל משתמש בסברא זאת ונמשך אחריה עד שיתבטל מכל וכל. ובכל המצוות שיש בהן טורח – ישתמש בסברות מסוג זה לפי העצלות שבו, כדי להתבטל מן המצווה. כללו של דבר: העצל יטה כל סברותיו לצד העצלות.
