השער העשרים – שער השכחה
השכחה היא מידה רעה מאד, בין בענייני העולם הזה ובין בענייני העולם הבא.
ומי שהוא שכחן מטבעו, יקפיד לכתוב את כל העניינים שיש בינו ובין חברו, כדי שיזכור. אם הוא לווה או מלוה – יכתוב הכל; ואפילו אם לווה פרוטה מחברו, יכתוב הכל, ויתן לב שלא ישכח. וראוי לאדם שהוא נכבד ושכחן שלא יהא לווה מבני אדם, כי הם מתביישים לשאול ממנו, והוא שוכח ולא יפרע, ונשא עונו. ומי שיודע בעצמו שהוא שכחן, יזהר מאוד לחזור על ענייניו.
