השער העשרים ואחד – שער השתיקה
[המשך חלקי הליצנות:] ב. מי שלועג על דברי בני אדם בגלל שהוא בז להם על כך שלא הצליחו גם הם בממון ובכבוד; ולועג לעניים, מחמת שהם נבזים בעיניו, דבר זה בא מחמת הגאווה, או מחמת שלווה ורוב תענוג, כמו שנאמר בתהלים (קכג ד) 'רבת שבעה לה נפשנו הלעג השאננים', ולפעמים ברוב שלוותם הם לועגים לצדיקים. ונאמר במשלי (יז ה) 'לועג לרש – חרף עושהו', פירוש, מי שלועג לרש עבור שהוא רש, ונראה בעיניו שאותו אדם רש מחמת חסרון חכמתו, ומה שהוא עצמו עשיר הוא מחמת חכמתו, הרי אותו האיש הלועג הוא מחרף את הבורא יתברך, שהרי הרש הוא מעשה ה' יתברך, כמו שנאמר במשלי 'עשיר ורש נפגשו, עושה כולם ה", והרי הוא עושה ליצנות ממעשי השם יתברך.
