תועליות הרלב"ג, ספר שופטים (2)

והם הדברים שיש לנו ללמוד מדברי הנביא בפסוקים אלו

֍            ֍            ֍

ו. ללמדנו שראוי לעשות מלחמה בתחבולות, שעל ידם יגיע האדם אל המטרה הנדרשת, וכל שכן כאשר אויביו נצחו אותו בתחבולות, שישיב להם מדה כנגד מדה, וכל שכן כאשר האויב חזק ממנו, שצריך האדם לבחור לו תחבולות שעל ידם יוכל לנצח. ולכן כשראה אהוד שעגלון מלך מואב נלחם בישראל בתחבולות, על ידי ששולח את בני עמון ועמלק להלחם בישראל, הרגו גם הוא בדרך תחבולה. ולכן הביא לו מנחה, כדי שתתקרב דעתו אליו ויבטח בו, ועשה חרב בעלת שתי פיות כדי שיוכל להורגו בקלות, ועשאה קצרה כדי שלא יבחינו בה.

והיו לו כמה טעמים שיצא בתחילה עם נושאי המנחה ואחר כך חזר לבדו לעגלון, א. כיון שבאמת כשאמר לו שיש לו דבר סתר, היה עגלון צריך לחשוד בו שכל תכלית הבאת המנחה היתה כדי לפגוע בו בסוף [וכפי שהיתה האמת], אמנם כשיצא אהוד עם כולם, ואחר כך חזר כאילו שכח דבר מה, חשב עגלון שבודאי אין כוונתו להזיק לו, כי אין דרך האדם לשכוח את הדבר העיקרי שלשמו בא. ב. כדי שיסתכן הוא לבדו, ולא יסתכנו עמו חבריו. ג. כיון שיותר קל לאהוד להמלט לבדו, מאשר שיצטרך לדאוג להמלטותם של כל האנשים שהיו עמו, ויהיה זה עליו למשא.

וכשיצא אהוד מחדרו של עגלון נעל את הדלת, כדי שיחשבו עבדיו של עגלון שהוא נעל, ויתמהמהו עוד זמן, וכדי להשלים את הנצחון על מואב סגרו ישראל תחילה את מעברות הירדן, כדי שלא יוכלו להמלט ממקומם שבארץ ישראל, שהם היו החזקים שבבני מואב, ובאופן זה רפו ידיהם של הנשארים, ולא הוסיפו להלחם בישראל.

א. להודיע שה' לא יעשה מופתים בחנם, אלא בשעת הצורך, ולכן ציוה על ברק למשוך עשרת אלפי איש מבני ישראל בהר תבור, ולא משכם ה' לשם בדרך נס, כפי שמשך את סיסרא וצבאו לתוך נחל קישון, והיינו כיון שהבאת ישראל היתה יכולה להיעשות בדרך הטבע על ידי שברק יביאם, ואין ה' עושה מופתים כשאין בהם צורך.

ב. להודיע שגם כאשר עושה ה' מופתים, יעשה זאת באופן שייראה הדבר קצת כדרך הטבע, ולכן אמר ה' לישראל ללכת להר תבור, ועל ידי זה הלך סיסרא עם צבאו לנחל קישון לרדוף אחרי ישראל, ושם עלו מי הנחל על גדותיהם ושטפו אותו עם צבאו, ומחמת הבהלה היה קל לברק לרדוף אחריהם ולנצחם, וכן נהיו ברק ואנשיו למעלה וסיסרא וצבאו למטה, ונראה שגם אור השמש היה נגד סיסרא ואנשיו, וסנוור את עיניהם.

ג. להודיע שהתקיימה נבואת דבורה, ומחמת שסמכו ישראל על נבואתה בטחו בה ללכת להלחם בסיסרא הגם שהיו מועטים במספרם ובאיכות צבאם.

ד. ללמדנו שיש לאדם להתנהג בתחבולות כדי להגיע למטרה שהוא חפץ בה, ולכן כשרצתה יעל להרוג את סיסרא, העמידה פנים כאילו חפצה היא בהצלתו, וכיסתה אותו, וגרמה לו שכרות כדי שיירדם, וכך היה לה קל להורגו.

ה. ללמדנו שכאשר מצליח האדם במעשיו – יוסיף עליהם עוד כדי שיצליח גם בהם, ולכן כשראה ברק שהוא מצליח בנפילת מחנה סיסרא לפניו, השתדל לרדוף אחרי סיסרא בעצמו ולהורגו, מחשש שיחזור אל אדוניו וימשיך להרע לישראל.