תורת הבית / פרק ד
הסיבה הרביעית לכך שהאדם נמנע מללמוד תורה בביתו, כיון שהוא מבטל את זמנו בקריאת עיתונים וכדומה. ואין צריך לומר באופן שמעורב באותם עיתונים דברי ליצנות, וכל שכן דברי כפירה, שאז בודאי אסור לקרוא בהם, והקובע עצמו לקרוא בהם – עונשו חמור מאד. ואפילו אם אין באותם עיתונים אלא חדשות בעלמא, מהנשמע במדינות שונות בעולם, הרי הקורא בהם ומבזבז על כך את זמנו דומה הוא לאדם המחליף אבנים יקרות ויהלומים תמורת שטרות כסף מזויפים, אשר הוא עצמו מוכרח לבערם מן העולם כדי שלא ייענש על ידי השלטונות, ונשאר עני ואביון. כי אף אדם זה נוטל את שעותיו וימיו הקצובים לו מן השמים, שנתן לו ה' יתברך ברחמיו כדי שיוכל לקנות בזמן זה חיי נצח, וקונה בהם 'שטרות מזויפים', והם קריאת העיתונים אשר אינם מועילים לו כלום.
וכאשר ישאלו את אותו אדם לעתיד לבוא 'קראת'? 'שנית'? יאמר, 'אכן, קראתי ושניתי בכל יום את כל העיתונים'… אוי לאותה בושה ולאותה כלימה, ומה יענה ליום הדין.
