תורת הבית, פרק שישי (ה)
יש מעלה עצומה מאד בלימוד המשניות, כיון שזהו היסוד לתורה שבעל פה. ואמרו, שאשר בן יעקב אבינו הוא הממונה למעלה על לימוד המשניות [ורמז לזה, שנאמר 'מאשר שמנה לחמו', ו'שמנה' אותיות 'משנה'], וכל מי שהוא בקי במשניות, אינו מניחו לראות פני גיהנם.
וכשרוצה אדם להיות בקי בעל פה באיזו מסכת או בסדר משניות, עליו לנהוג כפי שאמרו חז"ל, שילמד האדם מעט מעט ויחזור היטב על אותו מעט [ולא ילמד הרבה בבת אחת, שאז אינו יכול לחזור על כל מה שלמד, ושוכח הכל], ולכן ראוי לאדם – מלבד סדרי הלימוד הקבועים שלו – לבחור בכל שבוע איזה דף גמרא או פרק משניות, ולשנן אותו היטב בעל פה, ועל ידי זה במשך הזמן יצבור לעצמו הרבה דפים ופרקים שיזכרם בעל פה.
וכשלומד בעל פה, יזהר שלא ישכח את לימודו, והעצה לזה, שבישיבתו בביתו או בזמן שהוא יושב לאכול, קודם ברכת המזון, יחזור בעל פה על אותו פרק שלמד השבוע, ואז גם יועיל לו שייאמרו דברי תורה על שולחנו.
חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם".
(נפש החיים)
