יום שלישי
ח' ניסן התשפ"ד
יום שלישי
ח' ניסן התשפ"ד

חיפוש בארכיון

תורת הבית, פרק שישי (ד)

(המשך המעלות שיש בכך שיהיה האדם בקי בעל פה במסכת אחת, או בסדר משניות אחד):

ה. יתבונן האדם, שהרי אפילו כשהוא לומד פעם אחת דבר תורה, הרי הוא מקיים בכך מצוות עשה דאורייתא של תלמוד תורה, וקונה לו פרקליט אחד, אם כן על אחת כמה וכמה כשהוא לומד מסכת כמה פעמים, עד שנעשה בקי בה בעל פה, כמה היא מליצה טוב עבורו בעולם הבא, להצילו מדין גיהנם, ולהעלותו להיות בצרור החיים.

וענין זה שיש לאדם להיות בקי לכל הפחות במסכת אחת בעל פה, הוא אפילו לבני אדם צעירים, וכל שכן כשמתחיל האדם להזדקן, בודאי ראוי לו ללמוד לימודים שונים בעל פה, כדי שאם ייחלש מאור עיניו ולא יוכל ללמוד מתוך הספר, יוכל ללמוד בעל פה. וגם כדי שכאשר יבוא לפני בית דין של מעלה, ויאמרו לו 'ערוך מקרא שקראת ומשנה ששנית', יהיה לו מה להשיב.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)