יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

תורת הבית, פרק שביעי (א)

אנו אומרים בכל יום בתפילת ערבית 'על כן ה' אלוקינו, בשכבינו ובקומינו נשיח בחוקך, ונשמח בדברי תורתך', הרי שאנו מזכירים שני שמות קדושים על כך שאנו שמחים בלימוד התורה, ואם באמת שמח האדם בלימוד התורה, הרי אם הוא רואה שאינו יכול ללמוד כראוי בביתו, יש לו לנסוע אפילו למקום רחוק כדי ללמוד תורה ולרכוש ידיעות לכל הפחות בכמה מסכתות, וכמו שבני אדם נוסעים למדינות רחוקות כדי להשיג קצת כסף. ולפעמים נוסע האדם למקום רחוק אפילו שפרנסתו מצויה לו, כיון שרצונו להתעשר. ולעומת זאת, בשביל התורה, שהיא חיי האדם – כמו שאנו עצמינו אומרים כל יום בתפילה – אין האדם משתדל כראוי ללומדה. ובאמת זהו פסוק מפורש בתורה, שנאמר 'לא מעבר לים היא', ודרשו חז"ל, שאם באמת נמצאת התורה מעבר לים, צריך האדם לנסוע אפילו לשם כדי להשיגה.

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)