יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד
יום חמישי
י"ח אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

תורת הבית, פרק שני (ה)

אמרו חז"ל שבתי מדרשות מעלים את האדם מכף חובה לכף זכות, וביאור הדברים, שכאשר נכנס האדם לבית המדרש ולומד תורה, הוא מתבונן במעשיו, ועל ידי זה חוזר בתשובה על עוונותיו, ובא לידי כף זכות.

ועוד יש לפרש, שהרי ידוע שהאדם נידון בראש השנה לפי רוב מעשיו, ולפעמים מזדמן שיהיו חטאיו של האדם מרובים יותר מהמצוות, ואם יתגבר על יצרו ויכנס לבית המדרש ללמוד תורה כמה שעות, הרי באותו זמן הוסיף לעצמו מאות ואלפי מצוות בכל מילה של לימוד תורה, ובכך הכריע את עצמו לכף זכות. ולפעמים אדרבה, היו לו זכויות יותר מעוונות, אך כיון שישב כמה שעות ודיבר דברים בטלים ואסורים, הרי הוסיף לעצמו בשעות ספורות עוונות רבים מאד, והכריע את עצמו לכף חובה. ועל זה נאמר 'מוות וחיים ביד הלשון', כי הלשון יכולה בזמן קצר להוסיף לאדם זכויות רבות, או חלילה להיפך. ולכן צריך האדם להיות זהיר מאד בלשונו, וכמו שאמרו בשם רב האי גאון, שצריך האדם שיהיה קל בעיניו יותר להזיז קורה גדולה ממקומה, מאשר להזיז את לשונו לדיבור.

 

 

"וְהָאֱמֶת בִּלְתִּי שׁוּם סָפֵק כְּלָל, שֶׁאִם הָיָה הָעוֹלָם כּוּלוֹ מִקָּצֶה עַד קָצֵהוּ פָּנוּי חַס וְשָׁלוֹם אַף רֶגַע אֶחָד מַמָּשׁ מֵהָעֵסֶק וְהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלָּנוּ בַּתּוֹרָה, כְּרֶגַע הָיוּ נֶחְרָבִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, עֶלְיוֹנִים וְתַחְתּוֹנִים, וְהָיוּ לְאֶפֶס וָתֹהוּ חַס וְשָׁלוֹם". (נפש החיים)