והוא רחום
אֲדֹנָי שְׁמָעָה לתפילתנו, אֲדֹנָי סְלָחָה לעוונותינו, אֲדֹנָי הַקְשִׁיבָה לצעקתינו, וַעֲשֵׂה נא עכשיו את בקשתינו אַל תְּאַחַר (-תעכב) ותתמהמה מלעשותה, ולא למעננו, אלא לְמַעַנְךָ אֱלֹהַי, כִּי הרי שִׁמְךָ נִקְרָא עַל עִירְךָ ירושלים (-עיר האלהים) וְעַל עַמֶּךָ (-עם ה') – ואין זה כבודך להניחם בידי האומות.
אָבִינוּ ה', אתה אָב הָרַחֲמָן, הַרְאֵנוּ – הַרְאֵה עלינו אוֹת וסימן לְטוֹבָה (-שֶׂיִרְאוּ כולם שאתה חפץ בטובתנו) וְקַבֵּץ נְפוּצוֹתֵינוּ – פְּזוּרֵי עמנו מֵאַרְבַּע כַּנְפוֹת (-קצוות) הָאָרֶץ (-העולם) – שהם מפוזרים שם, ואז יַכִּירוּ (-בחושיהם, מלבי"ם ישעיה סג, טז) וְיֵדְעוּ (-בשכלם, שם) כָּל הַגּוֹיִם, כִּי אַתָּה הוא יְהֹוָה אֱלֹהֵינוּ (-המייחד שמו עלינו).
וְעַתָּה – ואף עכשיו שחטאנו לפניך, הרי יְהֹוָה אָבִינוּ אָתָּה (-ומדרך האב לרחם על בניו), אֲנַחְנוּ הַחֹמֶר – הטיט וְאַתָּה כביכול יֹצְרֵנוּ – האומן המייצר כֵּלִים מן הטיט (-ובידך לעשות בך כרצונך), וּמַעֲשֵׂה יָדְךָ הננו כֻּלָּנוּ – והיאך תשחית ותכלה מעשי ידך, ולכן הוֹשִׁיעֵנוּ כבר לְמַעַן שְׁמֶךָ הגדול (-שלא יתחלל בין העמים), אתה ה' שהנך אָבִינוּ מַלְכֵּנוּ צוּרֵנוּ – מחסה לנו כסלע חזק וְגוֹאֲלֵנוּ מכל הצרות.
