[תתרו] מסכת בבא מציעא, חזרה, פרק י

פרק י, משנה א: בית ועליה השייכים לשני בני אדם, ונפלו, ואין ידוע למי שייך כל חלק מהעצים והאבנים והעפר, חולקים בהם בשוה. ואם חלקן שלימות וחלקן שבורות, אומדים לפי צורת הנפילה אילו אבנים השתברו, של התחתון או של העליון, ומי שנראה שהשתברו אבניו נוטל את השבורות, וחברו מקבל את השלמות. אם אחד מהם מכיר חלק מהאבנים השלמות שהם שלו, והשני מודה במקצת ואומר 'איני יודע' על השאר, הרי הוא חייב שבועת התורה על השאר ואינו יכול להשבע, ובאופן כזה נוטל הלה את כל האבנים שהוא טוען שהם שלו.

משנה ב: בית ועליה השייכים לאדם אחד, והשכיר לחברו את העליה בלשון 'עליה זו שעל גבי בית זה אני משכיר לך', הרי שיעבד גם את הבית להשכרה זו, ולכן אם נשברה רצפת העלייה ובעל הבית אינו רוצה לתקנה, רשאי השוכר לרדת ולדור למטה, בבית, עד שיתקן לו את עלייתו. ולדעת רבי יוסי אין בעל הבית מתקן לבד, אלא נותן את הקרשים והקורות לעשיית התקרה, והשוכר את העליה נותן את הטיט לטייח בו את הקורות, כיון שאין זה אלא כדי שיהא נח לו להשתמש בהם, ולכן הוא צריך לשלם זאת [אך חכמים סוברים שמטרת הטיט לחזק את התקרה, ולכן בעל הבית צריך לשלם זאת].

משנה ג: בית ועליה השייכים לשני בני אדם, והתמוטטו, ובעל העליה רוצה לבנות את עלייתו אך בעל הבית אינו רוצה לבנות את ביתו, רשאי בעל העליה לבנות את הבית ולדור בו, עד שישלם לו בעל הבית את הוצאותיו. אך רבי יהודה סובר שאם יעשה כן יצטרך בעל העליה לשלם שכר דירה לבעל הבית, כיון שאין לו מקום אחר לדור בו, אלא יבנה גם את הבית וגם את העליה, ואז יוכל לדור בבית בלא לשלם.

משנה ד: בית הבד הבנוי בסלע, ועל גביו יש גינה השייכת לאדם אחר, ונפחתה תקרת בית הבד, רשאי בעל הגינה לזרוע בבית הבד, עד שיעשה בעל בית הבד תקרה, שתשמש לו כקרקע לגינתו.

כותל או אילן שנפלו לרשות הרבים והזיקו, פטור בעליהם מלשלם, כיון שהיה אנוס בכך. ואם היתרו בו בית דין שיסלק את הכותל או האילן תוך זמן מסוים, אם נפלו בתוך אותו זמן, פטור. ואם נפלו לאחר אותו זמן, חייב.

משנה ה: כותל אבנים של ראובן שנפל לגינת שמעון, חייב ראובן לפנותו, ואינו יכול לומר לשמעון שיפנה ויטול את האבנים לעצמו. אך אם התרצה בכך שמעון, ולאחר מכן חוזר בו ראובן ורוצה לשלם את ההוצאות של פינוי האבנים וליטול את האבנים לעצמו, אינו יכול.

השוכר פועל ללקוט תבן וקש, אינו יכול לומר לו שבמקום השכר שמגיע לו יטול את התבן והקש בעצמם, אך אם התרצה בכך הפועל, אין בעל הבית יכול לחזור בו ולשלם לו שכר וליטול לעצמו את התבן והקש.

המוליך זבל מהרפת לשדהו דרך רשות הרבים, לא ישהה אותו ברשות הרבים, אלא מיד כשמוציאו מהרפת יקחנו לשדה.

אסור לעשות ברשות הרבים מלאכות הנמשכות זמן רב, כגון שריית טיט או הכנת לבינים, אבל מותר לגבל טיט במים, שזה דבר הנעשה במהירות.

הבונה ברשות הרבים, לדעת תנא קמא לא יניח שם את האבנים, אלא יביאם ומיד יבנה בהם, ואם הזיק חייב. ולדעת רבן שמעון בן גמליאל מותר לו להשהותם שם שלשים יום, ואם הזיק פטור.

משנה ו: שתי גינות הבנויות במעלה ההר, וצמחו ירקות על הדופן שמעל הגינה התחתונה, שהיא הבסיס לקרקע הגינה העליונה, לרבי מאיר הכל של העליון, שהרי האדמה שלו. לרבי יהודה הכל של התחתון, לפי שהאויר שלו. ולרבי שמעון אף שמעיקר הדין הכל של העליון, אך גנאי הוא לעליון להכנס לצורך כך לגינת חבירו, ולכן נוטל עד מקום שידו מגעת מתוך גינתו, והשאר של התחתון, כיון שבודאי מפקירו עבורו.