ו. השומע רכילות על חבירו, אף שהתברר לו שהדבר עצמו אמת, אם יש מקום לדונו לכף זכות ולא עשה כן, אלא דנו לכף חובה שהתכוין לגנותו או להרע לו, הרי דינו כעובר על איסור קבלת רכילות.
ז. המקבל רכילות ורוצה לחזור בתשובה, יוציא את הדברים מליבו, שלא להאמינם. ואם קשה לו לחשוב שהכל שקר, יחשוב בדעתו שמא המספר שינה פרטים קטנים בסיפור, שמחמת כן השתנה הסיפור מטוב לרע. ומלבד זאת יקבל על עצמו שלא להאמין יותר ללשון הרע או רכילות, ויתוודה על חטאו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ו. השומע רכילות על חבירו, שדיבר עליו או עשה לו דבר מסוים, אף אם התברר לו שהסיפור עצמו אמיתי, אך ניתן לדונו לכף זכות, כגון שלא היתה כוונתו להכעיסו בכך וכדומה, באופן שלא תהיה עוולה בדבר, וידוע שיש מצוה לדון אותו לכף זכות, ואילו השומע לא דן אותו לכף זכות, וממילא נחשב הדבר כעוולה, ומחמת כן שמר את הדבר בליבו, הרי הוא נחשב כמקבל רכילות (אף שנודע לו שהמעשה עצמו אמת).
ז. מי שכבר עבר וקיבל רכילות, תקנתו היא שיתחזק להוציא את הדבר מליבו, שלא להאמינו. ואפילו אם קשה לו לחשוב שהמספר בדה את הדברים מליבו, יחשוב בדעתו שמא הוסיף המספר איזה פרט או גרע איזה פרט, או ששינה כמה מילים מדבריו של אותו אדם, או ששינה את הניגון של הדברים, ועל ידי זה השתנה הדבר מטוב לרע. ויקבל על עצמו שלא יקבל יותר לשון הרע ורכילות על אדם מישראל, ויתוודה על כך, ובזה יתקן את האיסור, אם לא סיפר את הדבר לאחרים (שאז צריך גם לעשות את כל פרטי התשובה על לשון הרע).
