ג. אסור לספר רכילות בין לאדם עצמו שדיברו עליו או עשו לו רעה, ובין לקרוביו של אותו אדם, כיון שאף הם יכעסו מחמת כן על זה שדיבר רע על קרובם.
ד. אסור לספר רכילות על ישראל בין לישראל ובין לגוי, וכשמספר לגוי עוונו גדול יותר, כיון שמצוי יותר שנגרם לו מכך נזק או צער.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. איסור רכילות הוא בין כשמספר לראובן עצמו מה שסיפר עליו שמעון, ובין כשאומר לאשתו של ראובן או לקרוביו מה שדיברו על ראובן, כיון שבודאי יהיה הדבר רע בעיניהם ויכעסו על שמעון שדיבר כך על ראובן. ולכן, אפילו אם הזהירם שלא יספרו זאת לראובן עצמו, יש בכך איסור רכילות.
ד. איסור רכילות הוא בין כשמספר על ישראל בפני ישראל, ובין כשמספר על ישראל בפני גוי, ובאופן זה – שמספר בפני גוי, עוונו גדול יותר, כיון שעל ידי סיפורו בודאי יכול להיגרם לו נזק או צער, וכן מטעמים נוספים שהתבארו לעיל (כלל ח' סי"ב). ויש שנכשלים בזה, שאומרים לגוי שהסחורה שמכר לו ישראל פלוני אינה טובה, או שמגנים את המלאכה שעשה לו ישראל אחר, ומצוי שנגרם לו מכך נזק או צער, ולפעמים אף יורד לחייו ממש בסיפור זה.
