יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

(112) הלכות רכילות, כלל ט, יא-יב

יא. הרואה את חבירו שקנה חפץ, ורימו אותו, ולפי ההלכה אינו יכול לתבוע את אונאתו מחמת איזו סיבה, אסור לספר לו שרימו אותו, ואדרבה מצוה לשבח את המקח בפניו. אך אם לפי ההלכה הוא יכול לתבוע את המוכר, מותר לספר לו שרימו אותו, בתנאים דלהלן:

יב. 1. לא יגדיל את העוול. 2. יכוין לתועלת, ויראה שבאמת תהיה תועלת בכך שיתבענו, ולא יכאיב את לבו בחינם. 3. אם הוא יכול להשפיע על המוכר שיחזיר לקונה את דמי האונאה, יעשה כן, ולא יספר לקונה. 4. אם יש לו דרך אחרת לתקן את העוול בלי לספר, יעשה זאת. 5. אם דרך הקונה לילך רכיל, ויספר למוכר מי הוא שאמר לו שרימה אותו, צריך עיון אם מותר לספר לו. ונראה שאם נראה לו שכשיזהיר אותו שלא לספר, ישמע לו, מותר לספר לו.

*    *    *

פירוט ההלכה היומית: יא. דין זה, שמותר לומר לאדם שלא יקנה בחנות פלונית כיון שדרך המוכר שם לרמות, זהו רק קודם שקנה שם, אבל לאחר שקנה באותה חנות, ורימו אותו שם בשווי המקח וכדומה, הדין תלוי בזה: אם לפי ההלכה אין הקונה יכול לתבוע כלום מהמוכר, כגון שהיתה זו אונאה בסכום קטן, או מפני שעבר הזמן שלפי ההלכה הוא יכול לתובעו, או כל סיבה אחרת, אסור לומר לקונה כלום, והאומר לו שרימו אותו עובר באיסור רכילות, כיון שאין לו שום אפשרות לתבוע את המוכר, ואין זה אלא סיפור רכילות [אלא אם כן יש לחשוש שאם לא יאמר לו זאת, יקנה שוב באותה חנות, וירמו אותו שוב, ובתנאי שיתקיימו התנאים שיבוארו להלן]. ואפילו אם הקונה עצמו שואל אותו לדעתו, אסור לומר לו את האמת. וכל שכן אם הוא רואה שאם יספר לו את האמת יזיק את המוכר שלא כדין, כגון שלא ישלם לו את מה שהוא חייב לו, או שיקח ממנו ממון אחר, הרי זה עוון גדול לספר זאת. ואדרבה, מצוה לשבח את המקח בפניו, כדי לשמחו.

אבל אם לפי דין תורה יכול הקונה לתבוע את המוכר שיפצה אותו או שיבטל את המקח, ואם יידע זאת הקונה היה תובעו, צריך לומר לו את האמת, כדי שיוכל לתבוע את המוכר, ובלבד שיתקיימו התנאים דלהלן.

יב. 1. שלא יגדיל את העוולה או החסרון יותר מהאמת. 2. שתהיה כוונתו לתועלת הקונה, ולא לשמוח בקלונו של המוכר. וגם שיידע שתהיה בכך תועלת, אבל אם הוא מכיר את טבעו של הקונה שלא יתבע את המוכר בבית דין, אלא רק יכאב ליבו לשמוע שרימו אותו, וישנא את המוכר שרימהו, אסור לומר לו את האמת, ובפרט אם הוא שואל זאת מעצמו, שאסור לומר לו. 3. אם הוא יכול להוכיח את המוכר ולגרום לו להחזיר מעצמו את האונאה, יעשה כן, ולא יגלה דבר לקונה. 4. אם יכול לגרום לאותה תועלת בעצה אחרת, בלי לספר את גנות המוכר, לא יספר. 5. אם הוא מכיר את טבע הקונה, שיספר למוכר מי אמר לו שרימהו, צריך עיון אם מותר לו לספר זאת, כיון שבכך הוא מכשיל אותו בסיפור רכילות. ונראה, שאם הוא משער שאם יזהירו שלא יגלה את שמו למוכר, ישמע לו, יעשה כן.

 

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים לד יג-יד)