טז. המספר לשון הרע כדי להחניף לשומע, עובר ב'לא תחניפו את הארץ', שלדעת הרבה גאונים זהו איסור לא תעשה. וכן אם הוא שומע לשון הרע וכדי להחניף למספר הוא מסכים לו ומוסיף מילות גנאי, עובר גם בלאו זה של חנופה.
יז. אם הוא מספר מתוך כעס מצוי שהוא מקלל את אותו אדם, ולפעמים מקללו בשם ה', ואפילו המקלל בשפה שאינה לשון הקדש, עובר בלאו של 'לא תקלל חרש'.
* * *
פירוט ההלכה היומית: טז. לפעמים עובר המספר באיסור חנופה, שלדעת הרבה גאונים זהו איסור 'לא תעשה' שנאמר 'לא תחניפו את הארץ', כגון שראובן יודע ששמעון שונא את לוי, וכדי להחניף לשמעון הוא מספר לו דברים רעים על לוי, נמצא שבמקום להוכיח את שמעון על שנאתו ללוי, הוא עוד מסייע לו בסיפורו להגדיל את שנאתו אליו, וגורם לעוד קלקולים. וכן מצוי עוון זה בשומע לשון הרע, שכדי להחניף למספר הוא מנענע בראשו להסכמה לדבריו, ומוסיף גם הוא כמה מילים של גנאי עליו, כגון שהמספר הוא אדם חשוב וכדומה, ורוצה להחניף לו, או שהוא חושש שאם לא יסכים לדברי הלשון הרע יחשבו שאינו אדם חכם. ועל ענין זה שייך הפסוק 'וְשַׂמְתָּ סַכִּין בְּלֹעֶךָ אִם בַּעַל נֶפֶשׁ אָתָּה', שחייב אדם למסור עצמו לסכנה ולא לגרום לעצמו עוון זה. ועפ"י התורה צריך להתחזק מאד כששומע לשון הרע שלא לסייע אפילו בתנועה אחת שייראה שהוא מסכים עם המספר, ועל כגון זה אמרו חז"ל 'מוטב שיקרא אדם שוטה כל ימיו, ולא ייעשה רשע שעה אחת לפני המקום', וחייב להוכיח את המספר על דבריו, אלא אם כן הוא מבין שדבריו לא יהיו נשמעים לו.
יז. לפעמים עובר המספר על לאו נוסף, כגון שהוא מספר את דבריו מתוך כעס, ובתוך הדברים הוא מקלל את אותו אדם שהוא מספר עליו, ולפעמים הוא מקללו בשם ה', ואפילו המקלל בשפה אחרת שאינה לשון הקדש, הרי זה לא תעשה גמור, שנאמר 'לא תקלל חרש' (והיינו אפילו חרש, וכל שכן מי ששומע).
נמצאו שבעה עשר איסורי 'לא תעשה' הרגילים לבא על ידי סיפור לשון הרע, אפילו כשמספר ליהודי. ואם הוא מלשין על יהודי בפני גוי, איסורו גדול יותר וחמור יותר, ולפעמים הוא נחשב 'מוסר'. והרבה מאיסורים אלו יש בהם חיוב מיתה בידי שמים, והרבה מהם נוגעים באיבוד חלקו לעולם הבא, וכמו שיתבאר עוד להלן.
