א. המספר לשון הרע עובר על מצות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים', שנענשה בצרעת אף שדיברה רק על אחיה שאהבתו ומסרה את נפשה להצילו, ולא גינתה אותו אלא רק השוותה אותו לשאר נביאים, ולא היה זה בפניו או בפני רבים אלא רק בפני אחיה אהרן, ומשה רבינו לא הקפיד על כך. קל וחומר לאדם המספר על חבירו לשון הרע ממש, שייענש.
ב. המספר והשומע עוברים על מצות 'ואהבת לרעך כמוך', שהרי האוהב את חבירו כמותו אינו מספר עליו ואינו מקבל עליו לשון הרע.
* * *
פירוט ההלכה היומית: א. המספר לשון הרע עובר על מצות עשה של 'זכור את אשר עשה ה' אלקיך למרים בדרך', שזו מצוה להזכיר תמיד בפינו את העונש הגדול שעשה ה' לצדקת מרים הנביאה, אף שדיברה רק על אחיה, שהיה אהוב עליה כנפשה, וגידלתו על ברכיה, וסיכנה עצמה להצילו מהים, ולא דיברה בגנותו ממש אלא רק השוותה אותו לשאר הנביאים, ולא ביישתו בפניו ואף לא בפני רבים אלא רק בפני אחיה הקדוש, בצינעא, ומשה רבינו עצמו לא הקפיד על הדברים, שנאמר 'והאיש משה עניו מאד', ומכל מקום לא הועילו לה כל מעשיה הטובים, ונענשה בצרעת. וקל וחומר לשאר בני אדם הטפשים, המרבים לדבר דברי גנאי ממש על חבריהם, שבודאי יענשו על זה מאד.
ב. המספר והשומע עוברים על מצות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך', שציותה התורה על כל אדם לחוס על ממון או על כבוד חבירו כמו שהוא חס על של עצמו, והמספר או שומע לשון הרע על חבירו מראה בזה שאינו אוהבו כלל, ובודאי שלא 'כמוך'. והראיה לזה, שהרי כל אדם מכיר את נגעי עצמו וחסרונותיו, ואף על פי כן אינו רוצה שחבירו ידע אפילו קצת מחסרונותיו, ואם אירע שנודע הדבר לחבירו, והלה הולך ומספר זאת לאחרים, הוא מצפה ומייחל לה' שהשומעים לא יקבלו את הדברים ולא יאמינו להם, ואף שהוא עצמו יודע שיש לו חסרונות ועוונות רבים נוספים הרבה יותר ממה שסיפרו עליו, מכל מקום מגודל האהבה שהוא אוהב את עצמו, הכל נדחה. ובאופן זה ממש צריך לאהוב את חבירו ולחוס על כבודו. ולא בחינם סיפרה התורה את המעשה עם נח, ומה שעשה חם ומה שעשו שם ויפת, וגם סיפרה התורה איך התקיימה ברכת נח לשם ויפת, להראות את גודל המידה הטובה הזו, כמה צריך האדם לחפות על גנות חבירו בכל כוחו, כמו שמחפה על עצמו.
