(207) שער התורה, פרק ט

וּלְפִי שֶׁיָּדוּעַ עִנְיַן הַיֵּצֶר, שֶׁהוּא מְעוֹרֵר תָּמִיד לָאָדָם לַחֲשֹׁב רַק בְּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לַהַצְלָחָה הַזְּמַנִּית, לָכֵן הִקְדִּים לָנוּ הַתַּנָּא צֳרִי לָזֶה וְאָמַר: הֱוֵי מְחַשֵׁב הֶפְסֵד מִצְוָה כְּנֶגֶד שֻׂכָרָהּ וּשְׂכַר עֲבֵרָה כְּנֶגֶד הֶפְסֵדָהּ. הַיְנוּ שֶׁיַּעֲרִיךְ קַטְנוּת הַהֶפְסֵד שֶׁיֵּשׁ לוֹ בָּעוֹלָם הַזֶּה מֵהַמִּצְוָה, כְּנֶגֶד עֶצֶם הַשָּׂכָר הָרוּחָנִי הַנִּצְחִי, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ בָּעוֹלָם הָעֶלְיוֹן. וְאִם הַיֵּצֶר הָרָע מַזְמִין לוֹ לַעֲשׂוֹת אֵיזוֹ עֲבֵרָה בִּשְׁבִיל שׁוּם הֲנָאָה, יַעֲרִיךְ קַטְנוּת שָׂכָר, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ מֵהָעֲבֵרָה בָּעוֹלָם הַזֶּה עַל זְמַן מֻעָט, נֶגֶד הָעֹנֶשׁ הַגָּדוֹל וְהַצַּעַר הַנִּצְחִי, שֶׁיִּהְיֶה לוֹ אַחַר כָּךְ.

וְאַף אָנוּ נֹאמַר בְּעִנְיָנֵנוּ, כְּדֵי לְהִתְגַּבֵּר עַל הַיֵּצֶר וְהַמְסִיתִים אוֹתוֹ לְהַטּוֹת בְּנוֹ מִדֶּרֶךְ טוֹבָה לְדֶרֶךְ רָעָה, יַעֲרִיךְ לְנֶגֶד עֵינָיו הַשָּׂכָר וְהָעֹנֶשׁ הַנִּצְחִי שֶׁמַּגִּיעַ לָאָדָם עַל יְדֵי בָּנָיו, וְאָז יִרֶף מִמֶּנּוּ הַיֵּצֶר, דְּזֶה לְשׁוֹן הַזֹּהַר הַקָּדוֹשׁ פָּרָשַׁת בְּחֻקֹּתַי:

פָּתַח וְאָמַר: "בֶּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו". בֶּן יְכַבֵּד אָב כְּמָה דְּאָמוּר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ וְאֶת אִמֶּךָ". וְאוֹקְמוּהָ בְּמֵיכְלָא וּמִשְׁתְּיָא, וּבְכֹלָּא, הַאי בְּחַיָּיו דְּאִתְחַיַּב בֵּהּ. בָּתַר דְּמִית, אִי תֵּימָא פָּטוּר מִנַּהּ הוּא? לָאו הָכִי, דְּאַף עַל גַּב דְּמִית, אִתְחַיַּב בִּיקָרֵהּ יָתִיר, דִּכְתִיב: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךָ". דְּאִי הַהוּא בְּרָא אָזֵיל בְּאֹרַח תַּקָּלָא, וַדַּאי מְבַזֶּה לַאֲבוֹי הוּא, וַדַּאי עָבֵיד לֵהּ קלָנָא. וְאִי הַהוּא בְּרָא אָזֵיל בְּאֹרַח מִישׁוֹר וְתַקֵּן עוֹבָדוֹי, וַדַּאי אוֹקִיר לַאֲבוֹי. אוֹקִיר לֵהּ בְּהַאי עָלְמָא גַּבֵּי בְּנֵי נָשָׁא, אוֹקַיר לֵהּ בְּהַהוּא עָלְמָא גַּבֵּי קֻדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא. וְקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא חָיֵיס עֲלֵהּ וְאוֹתִיב לֵהּ בְּכֻרְסַיָּא דִּיקָרֵהּ. בְּרַם זַכָּאִין אִנּוּן צַדִּיקַיָּא דְּזָכָאן לִבְנִין קַדִּישִׁין לְגִזְעִין קַדִּישִׁין, עֲלַיְהוּ אִתְקָרֵי: "כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם, כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה"'. עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.

תרגום: פָּתַח וְאָמַר: "בֵּן יְכַבֵּד אָב וְעֶבֶד אֲדֹנָיו", בֵּן יְכַבֵּד אָב כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַֹר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ וְאֶת אִמֶּךְ", וּפֵרְשוּ: בַּאֲכִילָה וּבִשְׁתִיָּה וּבַכֹּל, זֶה בְּחַיָּיו. שֶמְּחֻיָּב בּוֹ. לְאַחר שֶמֵּת הָאָב, הַאִם תֹּאמַר. שֶנִּפְטָר מִזֶּה? לֹא כֵן, שֶׁאַף עַל גַּב שֶׁמֵּת מְחֻיָּב בִּכְבוֹדוֹ יוֹתֵר שֶׁנֶּאֱמַר: "כַּבֵּד אֶת אָבִיךְ", שֶאִם הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ מְקֻלְקֶלֶת, וַדַּאי שֶׁמְּבַזֶּה אֶת אָבִיו, וַדַּאי שֶׁעוֹשֶׂה לוֹ קָלוֹן. וְאִם אוֹתוֹ הַבֵּן הוֹלֵךְ בְּדֶרֶךְ יְשָׁרָה וּמְתַקֵן מַעֲשָׂיו, וַדַּאי. שֶמְּכַבֵּד אֶת אָבִיו, מְכַבֵּד אוֹתוֹ בְּזֶה הָעוֹלָם לִפְנֵי בְּנֵי אָדָם, מְכַבֵּד אוֹתוֹ בָּעוֹלָם הַבָּא לִפְנֵי הַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְהַקָדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מְרַחֵם עָלָיו וּמוֹשִׁיב אוֹתוֹ בְּכִסֵּא כְבוֹדוֹ. אַשְרֵי לָהֶם לַצַּדִּיקִים, שֶזּוֹכִים לְבָנִים קְדוֹשִׁים, לִגְזָעַים קְדוֹשִׁים, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר: "כָּל רוֹאֵיהֶם יַכִּירוּם כִּי הֵם זֶרַע בֵּרַךְ ה' ", עַד כָּאן לְשׁוֹנוֹ.