יא. המספר והמקבל עוברים על מצות 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו מצוה לירא מה' ולא לעבור על רצונו בעשיית עבירות.
יב. המספר והמקבל עוברים על מצות תלמוד תורה, שהרי בזמן שדיברו לשון הרע היו צריכים לעסוק בתורה, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העוונות.
* * *
פירוטההלכההיומית: יא. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של 'אֶת ה' אֱלֹקֶיךָ תִּירָא', שזו אזהרה לירא מה' כל ימי חיינו, וכשיבוא מעשה לידינו נתעורר לחשוב שה' משגיח על כל מעשי בני אדם, וישיב להם נקם כפי רוע המעשה, ועל ידי זה ימנע מלעבור על רצון ה', ובודאי מי שמפקיר עצמו לעבור על עבירה חמורה זו, ביטל מצות עשה זו.
יב. המספר והמקבל עוברים על מצות עשה של תלמוד תורה, שאין קץ לשכר מצוה זו, והיא שקולה כנגד כל המצוות, ועונש ביטול מצוה זו שקול כנגד כל העבירות. ובזמן שאדם עסוק בפרנסתו, או חושב מחשבות כיצד ישיג את מחייתו, אינו חוטא בחטא זה, ולא יתבעוהו על כך בבית דין של מעלה, אבל בזמן שמספר לשון הרע או רכילות אין לו שום תועלת בכך, מלבד שעובר בכמה איסורים נוספים, ובודאי עובר בכך על ביטול תלמוד תורה. ואף מי שאינו למדן יכול לקיים מצוה זו על ידי לימוד ספרי יראה כמו 'חובות הלבבות' וכדומה, ולא ישב בטל מן התורה. וכן פירש הגר"א מהו 'דין וחשבון', 'דין' היינו על העבירה עצמה שעשה, ו'חשבון' היינו שבאותו זמן שעשה עבירה היה יכול לקיים מצוה, ואף על כך הוא נתבע.
