יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד
יום שישי
י"ט אדר ב' התשפ"ד

חיפוש בארכיון

2620. הלכות תפילת ערבית, ד-ה

ד. המתפלל ערבית מבעוד יום, לאחר פלג המנחה, כמנהג עדות המזרח, וכשהגיע לסוף ברכת "מחיה המתים" שמע מהמנין הסמוך שהיו מתפללים מנחה קדושה, לא יענה עמהם, ושב ואל תעשה עדיף, מאחר ולא תקנו חז"ל קדושה בתפלת ערבית. ובפרט שדין הפסק בתפלת שמונה עשרה חמור מאד. ומיהו יכול לשמוע ולכוין לשליח צבור באמירת הקדושה. אבל האוחז בקריאת שמע וברכותיו של ערבית, או בין גאולה לתפלה של ערבית, ושמע קדושה של מנחה מהמנין הסמוך, יענה עמהם ושלא כדברי מי שחולק בזה. וכן אם שמע קדושה לאחר שסיים תפלת ערבית, ושמע קדושה ממנין סמוך, צריך לענות עמהם קדושה ואמנים של חזרה, בין בחול בין בשבת.

ה. מי שקרא קריאת שמע של ערבית, ונסתפק אם קראו בבין השמשות, או בלילה אחר צאת הכוכבים, כי היה סמוך לצאת הכוכבים, צריך לחזור ולקרוא קריאת שמע בזמנה.

 

https://2halachot.org/halacha/2177-דיני-הכריעות-בסיום-שמונה-עשרה-ה-ו