ד. ועל אותם אנשים שהורגלו בעוון זה ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, אמרו חז"ל שנפרעים מהאדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא.
ה. אסור לספר לשון הרע, בין אם מספר מרצונו ובין אם הפצירו בו לספר, ואפילו אם אביו או רבו מפצירים בו, אם הוא יודע שיבוא בתוך הדברים לידי לשון הרע או אבק לשון הרע, אסור לו לספר.
ו. אפילו אם מחמת שלא יספר לשון הרע יגרם לו הפסד גדול בפרנסתו, כגון שיפטרוהו מעבודתו ולא יהיה לו ממה לפרנס את בני ביתו, אסור לו לדבר לשון הרע.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ד. אמרו חז"ל, על שלש עבירות נפרעים מן האדם בעולם הזה, ואין לו חלק לעולם הבא, ואלו הן, עבודה זרה, וגלוי עריות, ושפיכות דמים, ולשון הרע כנגד כולן. והביאו חז"ל על זה ראיה מהכתובים. ופירשו הראשונים שהכוונה היא על אותם בני אדם שהתרגלו בעוון זה בתמידות, ואינם מקבלים על עצמם להישמר ממנו, מפני שנעשה הדבר אצלם כהיתר.
ה. אין חילוק באיסור סיפור לשון הרע בין אם הוא מספר מעצמו ומרצונו, ובין אם הפציר בו חבירו בדברים עד שיספר לו, בכל אופן אסור. ואפילו אם אביו או רבו, שמחויב בכבודם ובמוראם שלא לסתור את דבריהם, ביקשו ממנו שיספר להם ענין מסוים, והוא יודע שבתוך הסיפור יוכרח לבוא לידי לשון הרע, או אפילו רק לידי אבק לשון הרע, אסור לו לשמוע להם.
ו. אפילו אם האדם רואה שאם הוא ירגיל את עצמו שלא לדבר לעולם בגנותו של אדם מישראל או שאר דבורים אסורים, יגרם לו הפסד גדול בענין פרנסתו, וכגון שהוא נמצא בעבודתו תחת רשות אנשים שאין בהם ריח תורה, ואנשים כאלו פרוצים מאד בעוון חמור זה של לשון הרע, עד כדי כך שאם יראו מי שאין פיו פתוח כל כך כמותם לדבר לשון הרע, הרי הם מחזיקים אותו לשוטה ופתי, ועל ידי זה יסלקוהו מעבודתו ולא יהיה לו במה לפרנס את בני ביתו, אף על פי כן אסור לו לדבר לשון הרע, ככל שאר מצוות 'לא תעשה', שמחויב אדם ליתן את כל ממונו כדי שלא לעבור עליהן.
