(276) חלק שני, פרק יא

פרשת וישב

"כִּי שָׁמַעְתִּי אֹמְרִים: נֵלְכָה דֹּתָיְנָה". וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: לְבַקֵּשׁ לְךָ נִכְלֵי דָּתוֹת, שֶׁיְּמִיתוּךָ בָּהֶם. הָעִנְיָן הוּא, שֶׁהֻחְלַט אֶצְלָם, שֶׁהוּא בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע וּמַטִּיל שִׂנְאָה עֲלֵיהֶם אֵצֶל אֲבִיהֶם, וּמִי יוֹדֵעַ כַּמָּה מַחֲלֹקֶת יְסֻבַּב עַל יָדוֹ בֵּינֵיהֶם, וְחִפְּשׂוּ עֵצָה לְהִפָּטֵר מִמֶּנּוּ בְּאֵיזֶה אֹפֶן שֶׁהוּא, שֶׁעַל פִּי הַדִּין לֹא יִהְיוּ בִּכְלַל רוֹצְחִים, וּמַה שֶּׁיּוּמַת עַל יְדֵי גְּרָמָא דִּידְהוּ, לֹא חָשְׁשׁוּ לָזֶה. וְעַל כֵּן אִיתָא בַּמִּדְרָשׁ, שֶׁשִׁסּוּ עָלָיו אֶת הַכְּלָבִים (וּמַה שֶּׁאָמְרוּ: "לְכוּ וְנַהַרְגֵהוּ", לֹא הֲרִיגָה מַמָּשׁ אֶלָּא עַל יְדֵי גְּרָמָא דִּידְהוּ). וְיָדוּעַ מַה דְּאִיתָא בַּגְּמָרָא: כָּל הַמְסַפֵּר לָשׁוֹן הָרָע, רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, שֶׁנֶּאֱמַר: "לֹא תִשָׂא שֵׁמַע שָׁוְא", וְסָמִיךְ לֵהּ: "לַכֶּלֶב תַּשְׁלִיכוּן אוֹתוֹ". וְהִנֵּה אִיתָא בַּגְּמָרָא: שִׁסָּה בּוֹ אֶת הַכֶּלֶב פָּטוּר, וְאַף בְּוַדַּאי שֶׁבְּדִינֵי שָׁמַיִם חַיָּב עַל גְּרָמָא גַּם כֵּן, חָשְׁבוּ בְּנַפְשָׁם שֶׁבְּדִינֵי שָׁמַיִם לֹא יִתְחַיְּבוּ, מִפְּנֵי שֶׁהוּא בַּעַל לָשׁוֹן הָרָע וּמַחֲלֹקֶת.