ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר לשון הרע בפני שלשה, מותר לאותם שלשה לספר את הדבר לאחרים, כיון שבין כך הדבר עתיד להתפרסם. ובתנאי שלא יתכוונו לפרסם אלא יספרו במקרה. ויש אומרים שמותר רק אם השיחה התגלגלה בדרך אגב לנושא זה.
ד. אך מי ששמע את הסיפור מאחד מאותם שלשה אינו רשאי לספר זאת הלאה, כיון שאינו רשאי להאמין שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. וכל שכן שאסור לו לספר ולהוסיף את שמו של המספר הראשון, שאז נמצא שדיבר לשון הרע גם על המספר הראשון. אך אם כבר התפרסם הדבר לכל, מותר להמשיך ולספרו.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ג. יש אומרים שאם ראובן סיפר גנות על שמעון בפני שלשה אנשים, אף שראובן עצמו ודאי עבר על איסור לשון הרע, מכל מקום אם השומעים מספרים זאת לאחרים, אינם עוברים איסור, כיון שאחרי ששלשה אנשים יודעים זאת בודאי עתיד הדבר להתפרסם, ובדבר העתיד להתפרסם אין איסור לשון הרע. אמנם ההיתר הוא רק לספר בדרך מקרה, אך לספר בכוונה כדי לפרסם אסור. ואפילו אם לא יאמר שראובן הוא שסיפר את הדבר, אלא יאמר סתם שכך התפרסם, אם כוונתו לפרסם, אסור. (אבל אם יאמר שראובן הוא המספר, הרי סיפר לשון הרע גם על ראובן). ויש אומרים שאפילו במקרה אסור לספר אם כוונתו לספר סיפור זה לבדו, ורק אם התגלגל הנושא לשיחתו בדרך אגב, מותר.
ד. היתר זה, לספר בדרך מקרה דבר שנאמר בפני שלשה, כשאין כוונתו לפרסם, הוא רק לאחד מאותם שלשה ששמעו מראובן, והם יודעים שהדבר עתיד להתפרסם, אבל מי ששמע מאחד מהשלשה אינו רשאי להמשיך ולספר את הדבר, כיון שאינו יודע שאכן נאמרו הדברים בפני שלשה. ואף שהמספר אומר לו ששמע את הדברים בפני שלשה, אינו רשאי להאמין לו, אלא עליו לחשוש שלא נאמרו הדברים בפני שלשה, ואינם עתידים להתפרסם. ואפילו אם לא יאמר מי הראשון שסיפר זאת, אלא סתם שכך שמע, אסור (אבל אם יאמר את שמו של ראובן שהוא הראשון שסיפר זאת, הרי סיפר לשון הרע על ראובן). ואפילו אם הוא יודע בעצמו שראובן סיפר את הלשון הרע הזה, אך אינו יודע אם סיפר כן בפני שלשה, אסור לו להאמין למי שאומר לו שסיפר כן ראובן בפני שלשה, וממילא אסור לו להמשיך ולספר את הדבר, ואף לא בדרך מקרה. אמנם אם כבר התפרסם הדבר ונודע לכולם, מותר להמשיך ולספר זאת לאחרים.
