פרשת משפטים
וּמַהֲרַ"ל מִפְּרָאג כָּתַב עוֹד טַעַם, כִּי הַכְּלָבִים הָיוּ שׁוֹמְרִים אֶת עַצְמָם בְּעֵת הַצֹּרֶךְ מִלַּחֲרֹץ לְשׁוֹנָם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "וּלְכָל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא יֶחֱרַץ כֶּלֶב לְשׁוֹנוֹ". וְהוּא, אֲשֶׁר חָלַק לוֹ ה' בִּינָה וָדַעַת, לֹא יוּכַל לַעֲצֹר אֶת יִצְרוֹ מִזֶּה, וְעַל כֵּן הוּא גָּרוּעַ מִזֶּה.
וּבַעָל "סֵפֶר חֲרֵדִים" בְּפֶרֶק ז' כָּתַב בְּשֵׁם הַמְקֻבָּלִים, שֶׁלִּפְעָמִים מַעֲנִישִׁים אוֹתוֹ לְמַעְלָה, שֶׁמְגַּלְגְּלִים נִשְׁמָתוֹ בְּכֶלֶב. וְזֶה רֶמֶז מַה שֶּׁאָמְרוּ: רָאוּי לְהַשְׁלִיכוֹ לַכְּלָבִים, עַיֵּן שָׁם.
וְהִנֵּה סָמוּךְ לָזֶה הַכָּתוּב: "לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת". וּפֵרְשׁוּ הַמְפָרְשִׁים, דְּהַיְנוּ אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה בְּאֵיזֶה עָוֹן שֶׁהֻרְגְּלוּ רַבִּים לַעֲבֹר עָלָיו, שֶׁלֹּא לֵילֵךְ אַחֲרֵיהֶם. וְעַל כֵּן בְּעִנְיָנֵנוּ, אֲפִלּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁרַבִּים מִמַּכִּירָיו וְרֵעָיו גַּם כֵּן נִכְשָׁלִים בְּחֵטְא הַלָּשׁוֹן, לֹא יִפְתֶּה לִבּוֹ לֵילֵךְ בְּעִקִּבוֹתֵיהֶם.
