ו. אף באופן שמותר לספר דבר שנאמר בפני שלשה היינו רק באותה עיר שסופרו הדברים בפני שלשה, ולא בעיר אחרת.
ז. אף דבר שנאמר בפני שלשה, אם המספר הזהיר אותם שלא יספרו זאת, אסור להם לספר, ואפילו אם אחד או שנים סיפרו, אסור לשלישי לספר, ואפילו במקרה.
ח. ודין זה הוא בין אם אמר להם שלא ידברו על הענין, או שלא יוודע מהם הדבר, תמיד אסור. והיתר זה של 'בפני שלשה' אינו שייך כששני בני אדם סיפרו לשנים אחרים, אלא רק באחד שסיפר לשלשה.
* * *
פירוט ההלכה היומית: ו. עוד נראה לומר, שהיתר זה לפרסם דבר שנאמר בפני שלשה, הוא רק באותה עיר שבה נאמרו הדברים לשלשתם, ששם עתיד הדבר להתפרסם, אבל בעיר אחרת אין הדבר עתיד להתפרסם ואסור לספר שם, ואפילו אם מצויים אנשים הבאים מהעיר האחת לעיר השניה.
ז. הגבלה נוספת להיתר זה של אמירת דבר שנאמר בפני שלשה: אם המספר הזהיר את השומעים שלא לגלות את מה שאמר להם, אסור לשומעים לספר זאת, אף לא במקרה.
ואפילו אם אחד או שנים מהשומעים עברו וסיפרו, אסור לשלישי לספר, אפילו במקרה.
ח. ואין חילוק כיצד הזהיר אותם, בין אם אמר להם שלא ידברו על עניין זה כלל, ובין אם אמר להם שלא יוודע ממכם דבר, אסור להם לספר את הלשון הרע ששמעו לשום אדם, כיון שאם יספרו זאת לאחרים – בסוף ישמע זאת גם אותו אדם שנאמרה עליו הגנות, וכל שכן שאסור להם לספר זאת לאותו אדם עצמו. (אבל אם אמר להם רק שלא יספרו זאת לאותו אדם, יתכן שמותר לספר זאת לבני אדם אחרים, וצריך עיון). עוד נראה פשוט, שכל ההיתר של דבר שנאמר בפני שלשה הוא כשהיה המספר אחד והשומעים שלשה, אבל אם שני בני אדם סיפרו לשנים אחרים, אף שיחד הם ארבעה, לא נאמר היתר זה כלל.
