361. מהירות – מתינות (א)

בְּמִדַּת הַמְּהִירוּת יֵשׁ אָמְנָם צַד שֶׁאֵינוֹ טוֹב, אַךְ יֵשׁ צַד שֶׁהַמְּהִירוּת בּוֹ הִיא טוֹבָה מְאֹד, וְהוּא, שֶׁלְּאַחַר שֶׁהִסְכִּים בְּדַעְתּוֹ שֶׁיֵּשׁ לוֹ לַעֲשׂוֹת דָּבָר טוֹב מְסֻיָּם, בֵּין בְּרוּחָנִיּוּת וּבֵין בְּגַשְׁמִיּוּת, יִזְדָּרֵז לַעֲשׂוֹתוֹ מִיַּד, וּמִצְוָה הַבָּאָה לְיָדוֹ אַל יַחֲמִיצֶנָה, כִּי לֹא יֵדַע מַה יֵלֶד יוֹם, וְכַמָּה מְנִיעוֹת וְטִרְדוֹת וַהֲסָתוֹת הַיֵּצֶר הָרַע יְכוֹלִים לְהִזְדַּמֵּן מֵעֵת לְעֵת וּמֵרֶגַע לְרֶגַע. וּכְשֵׁם שֶׁרְצוֹן הָאָדָם הוּא שֶׁיְּמַהֲרוּ לַעֲשׂוֹת צִוּוּיוֹ, כָּךְ יִזְדָּרֵז וִיקַיֵּם מִצְווֹת הָאֵל יִתְבָּרַךְ שְׁמוֹ.

אָמְנָם, תְּחִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן וְלַחְשֹׁב מַחְשָׁבוֹת, בְּדִבְרֵי חֻלִּין – יַחְשֹׁב הַאִם נָכוֹן הַדָּבָר לַעֲשׂוֹת אוֹ לֹא. וּבִדְבַר מִצְוָה – צָרִיךְ לִהְיוֹת מָתוּן וְלַחֲשֹׁב אִם רָאוּי לַעֲשׂוֹתָהּ, שֶׁלֹּא תְּהֵא מִצְוָה הַבָּאָה בַּעֲבֵרָה. וּכְשֶׁיַּסְכִּים לַעֲשׂוֹתָהּ – יַחְשֹׁב בְּאֵיזֶה אֹפֶן רָאוּי לַעֲשׂוֹתָהּ בִּשְׁלֵמוּת.