363. מעשר (א)

יְדוּעָה מַעֲלַת הַמַּעֲשֵׂר כִּי רַבָּה הִיא, עַד שֶׁאָמְרוּ שֶׁבְּכָל דָּבָר אָסוּר לְנַסּוֹת אֶת ה', חוּץ מִן הַמַּעֲשֵׂר, שֶׁנֶּאֱמַר "הָבִיאוּ אֶת כָּל הַמַּעֲשֵׂר אֶל בֵּית הָאוֹצָר וִיהִי טֶרֶף בְּבֵיתִי, וּבְחָנוּנִי נָא בָּזֹאת, אָמַר ה' צְבָאוֹת, אִם לֹא אֶפְתַּח לָכֶם אֵת אֲרֻבּוֹת הַשָּׁמַיִם, וַהֲרִיקֹתִי לָכֶם בְּרָכָה עַד בְּלִי דָי", וּפֵרְשׁוּ חז"ל 'עַד שֶׁיִּבְלוּ שִׂפְתוֹתֵיכֶם מִלּוֹמַר דַּי'.

וּגְדוֹלָה מִזֹּאת אָמְרוּ בַּמִּדְרָשׁ עַל הַפָּסוּק "לְךָ ה' הַצְּדָקָה וְלָנוּ בֹּשֶׁת הַפָּנִים", אָמַר רַבִּי נְחֶמְיָה, אֲפִילוּ בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ עוֹשִׂים אֶת הַצְּדָקָה, מַבִּיטִים אָנוּ בַּמַּעֲשִׂים שֶׁלָּנוּ וְיֵשׁ לָנוּ בֹּשֶׁת פָּנִים. וְאֵין לָנוּ שָׁעָה שֶׁאָנוּ בָּאִים בִּזְרוֹעַ (-בְּכֹחַ וּבִתְבִיעָה, כִּבְיָכוֹל) אֶלָּא בְּשָׁעָה שֶׁאָנוּ מוֹצִיאִים מַעַשְׂרוֹתֵנוּ, שֶׁנֶּאֱמַר "הַשְׁקִיפָה מִמְּעוֹן קָדְשְׁךָ מִן הַשָּׁמַיִם". וְאֵין הַכַּוָּנָה שֶׁיַּעֲשֶׂה זֹאת הָאָדָם לְשֵׁם קַבָּלַת הַשָּׂכָר, אֶלָּא מִתּוֹךְ הַשָּׂכָר אָנוּ לוֹמְדִים כַּמָּה נַחַת רוּחַ עוֹשֶׂה הַדָּבָר לְיוֹצְרֵנוּ, עַד שֶׁמְּשַׁלֵּם שָׂכָר טוֹב, וְלָכֵן רָאוּי לְהִתְחַזֵּק לְקַיֵּם זֹאת לְשֵׁם שָׁמַיִם, לַעֲשׂוֹת נַחַת רוּחַ לְיוֹצְרֵנוּ, וְסוֹף הַכָּבוֹד לָבוֹא.