368. מוסר (ב)

וְהִנֵּה סֻלָּם מֻצָּב לַעֲלוֹת בְּהַר ה' וְלִקְנוֹת טָהֳרַת הַנֶּפֶשׁ, הֲלֹא הוּא הַשְּׁקִידָה לִלְמֹד סִפְרֵי מוּסָר אוֹ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי מוּסָר, כִּי אָז יִלְמַד לְיִרְאָה אֶת ה'. וַיְהִי כַּאֲשֶׁר יִקְרָא הָאָדָם סִפְרֵי מוּסָר, יִמְצָא שֶׁהוּא מָלֵא עֲווֹנוֹת וּפְשָׁעִים, כִּי אֲשֶׁר חָשַׁב שֶׁאֵין בּוֹ עָווֹן אֲשֶׁר חָטָא, יִמְצָא כָּתוּב בַּסֵּפֶר שֶׁהוּא עָווֹן גָּדוֹל, עָווֹן פְּלִילִי. כְּגוֹן אִסּוּר גֶּזֶל וְאוֹנָאָה, וּמְצַעֵר חֲבֵרוֹ, וּשְׁבוּעַת שָׁוְא וָשֶׁקֶר, וְלֵיצָנוּת, וַחֲנֻפָּה, וּשְׁקָרִים, וּבְרָכוֹת חַטוּפוֹת, וּדְבָרִים בְּטֵלִים, וְלָשׁוֹן הָרַע שֶׁחָמוּר כְּנֶגֶד עֲבוֹדָה זָרָה, גִּלּוּי עֲרָיוֹת וּשְׁפִיכוּת דָּמִים, וְגַאֲוָה וָכַעַס וְכָהֵנָּה רָעוֹת רַבּוֹת, וּבִטּוּל תּוֹרָה כְּנֶגֶד כּוּלָם. אֲשֶׁר כָּל אֵלֶּה הֵן עֲבֵרוֹת חֲמוּרוֹת מְאֹד, וְהִתְרַגְּלוּ רַבִּים לַעֲבוֹר עֲלֵיהֶן, וְנַעֲשׂוּ בְּעֵינֵיהֶם כְּהֶתֵּר גָּמוּר.

אָמְנָם כַּאֲשֶׁר יַתְמִיד לִקְרֹא אוֹ לִשְׁמוֹעַ דִּבְרֵי מוּסָר יוֹם לְיוֹם, 'יַעֲרֹף כַּמָּטָר לִקְחוֹ', כְּמוֹ שֶׁהַמָּטָר נוֹקֵב אֶת הָאֶבֶן, כָּךְ דִּבְרֵי מוּסָר סוֹף שֶׁנּוֹקְבִים אֶת לֵב הָאֶבֶן, הָלוֹךְ יֵלֵךְ מְעַט מְעַט בְּדֶרֶךְ טוֹבִים, וּלְבָבוֹ יָבִין, וְשָׁב וְרָפָא לוֹ.