יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

יום רביעי
ו' סיון התשפ"ד

היום תשעה וארבעים יום שהם שבעה שבועות בעומר

חיפוש בארכיון

(40) הלכות לשון הרע, כלל ג, ז-ח

ז. הרואה אדם שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות ולכף חובה, אם העושה הוא ירא שמים, אפילו אם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, חייב לדונו לכף זכות. ואם הוא בינוני, והספק שקול, מצוה לדונו לכף זכות, ואם סיפר גנותו לאחרים, עבר באיסור לשון הרע. ואם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, ראוי שיהיה הדבר בעיניו כספק, ולא כחובה גמורה.

ח. ומכל מקום אף שרשאי לדונו במחשבתו לחובה, אסור לספר זאת לאחרים, עד שיתקיימו כל התנאים שיבוארו להלן.

* * *

פירוט ההלכה היומית: ז. אדם הרואה את חבירו שעושה מעשה שניתן לדונו לכף זכות או לכף חובה, אם אותו אדם שעשה את המעשה הוא ירא שמים, אף אם מצד המעשה מסתבר יותר לדונו לכף חובה, מכל מקום חייב הרואה לדונו לכף זכות. ואם הוא אדם בינוני שלפעמים נזהר מהחטא ולפעמים נכשל בו, אם הספק שקול – צריך לדונו לכף זכות, ועליו אמרו 'הדן את חבירו לכף זכות, הקב"ה ידונו לכף זכות', והוא בכלל המצוה 'בצדק תשפוט עמיתך'. ואף אם מסתבר יותר לדונו לכף חובה, מכל מקום ראוי מאד שיהיה הדבר כספק בעיניו, ולא יכריענו לגמרי לחובה. ולענין הלכות לשון הרע: באופן שהדבר נוטה יותר לכף זכות, שאסור לו לדונו לכף חובה אפילו בינו לבין עצמו, והוא דן אותו לכף חובה והלך וגינה אותו מחמת כן בפני בני אדם, מלבד שעבר על 'בצדק תשפוט עמיתך', עבר גם על איסור לשון הרע.

ח. ואפילו באדם בינוני ובמקום שיותר מסתבר לדונו לכף חובה, שאין כל כך איסור מצד הדין לדונו לכף חובה, זהו רק בינו לבין עצמו, אבל אין למהר וללכת לבזותו מחמת כן בפני אחרים, אלא אם כן יתקיימו כל התנאים שיבוארו בכללים הבאים.

 

 

"מִי הָאִישׁ הֶחָפֵץ חַיִּים... נְצֹר לְשׁוֹנְךָ מֵרָע וּשְׂפָתֶיךָ מִדַּבֵּר מִרְמָה (תהילים לד יג-יד)